אוצר החסידים הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז <h2>הנאה וריוח ממלאכת הנכרי</h2><h3>יט. איסור הנאה מהמלאכה בכדי שיעשו</h3><h4>א</h4>

<h4>א</h4>

במקור חיפוש חדש

הפליגו חכמים באיסור זה של אמירה לנכרי וגזרו בו גזרות⁶⁴², כגון אם עשה הנכרי מעצמו⁶⁴³ בשביל ישראל⁶⁴⁴ אסרו ליהנות בשבת ממלאכתו, ולמוצאי שבת עד בכדי שיעשה⁶⁴⁵, משום גזרה שמא יאמרו לו לעשות בשבת⁶⁴⁶ (שוע"ר רמג, ב), אם יהיה מותר לו ליהנות ממנה כשנעשית בשבילו⁶⁴⁷ (שוע"ר רנב, י).

הערות

642. אף שאין גוזרים גזרה לגזרה, מ"מ שאני הכא שיש רמז לאיסור זה מן התורה, כדלעיל פ"א ס"ג (שיחת חה"ש תשכ"ד ס"ל. שיחות קודש תשכ"ד ע' 397). וראה גם כוננת מישרים ע' כז.
643. אף שהישראל לא עשה שום איסור ואין שייך לקונסו, כגון שהביא הנכרי דורון לישראל (כדלקמן בסמוך), או שהביא לעיר כדי למכור לישראלים (כדלקמן פכ"ד-ה).
644. היינו באופן שלא הותר מטעם קבלנות, כגון שגוף הישראל נהנה מהמלאכה שאסור אפילו בקבלנות (כדלקמן פכ"ב), או שעושה הנכרי כדי למכור לישראלים (כדלקמן פכ"ה), או שאינו עושה בטובת הנאה (כדלקמן פל"ב). וי"א שאף בקבלנות המותרת אסור ליהנות בשבת ולמוצאי שבת עד בכדי שיעשה (כדלקמן פכ"ג).
645. ביצה כד, ב (לענין יום טוב, דלקמן ס"ב). טור ושו"ע סי' שכה ס"ו (לענין שבת).
646. תוס' ביצה שם ד"ה ולערב. רמב"ם פ"ו ה"ח. וטעם נוסף יתבאר לקמן פ"כ.
647. רמב"ם שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.