<h3>תשנ"ב - פטירת בתנו נחמה ע"ה</h3>

עיני עיני יורדה מים!

ביום כ"ב שבט תשנ"ב נכנסה בתנו נחמה לבית-הרפואה 'הדסה' וילדה למז"ט את ילדה העשירי.

היא הספיקה עוד להצטלם במאור פנים עם בנה — שזה עתה נולד.

כנהוג, הודיעו תיכף לנו ולאחיותי' שבארה"ב על לידת נכדנו החדש למז"ט ושמחנו כולנו — כמובן.

*

והנה, אהה!

בבוקרו של יום המחרת כשנכנסה האחות לבקר את היולדת, והנה אהה! עוד לפני שעתיים החזירה את נשמתה הצעירה ליוצרה.

*

...בשחר של יום כ"ג שבט כששכבתי עוד במטתי, והנה הטלפון מצלצל. על הקו הי' חתני ר' בנימין שי' קליין, ומספר: אצל נחמה התחיל שטף דם שלא מצליחים לעצור...

גם זוגתי תחי' התעוררה ושאלה: איך? ומה? ויען: משתדלים עוד לעצור אבל ללא הצלחה!...

שיחת הטלפון של בנימין עוררה בי חשד כבד — אם זה עוד באמצע הטיפול למה לו (לבנימין) לצערנו חנם? אבל לא רציתי להעלות מחשבות 'רעות'!

ועוד לא הספקתי ללבוש את כל בגדי — והנה שמענו צלצול בפעמון הדלת וניגשתי לפתוח את הדלת.

והנה מגיע חתני ר' בנימין עם הרופא דר. ראזען (על כל צרה שלא תבוא). למה באו? ועל מה באו?

ובעודם עולים במדרגות קראתי:

וואס! עס איז שעם נאך אלעס???

ויען בנימין: יע!

ואחריהם נכנסת גם בתי לאה תחי'.

(כפה"נ שבנימין התקשר מהמכונית שלו איזה רגעים קודם, בכדי 'להכין את הרקע' שלא להודיע בפתע פתאום את הבשורה המרה!)

ותיכף הגיעו גם שאר האחיות, מרים וזיסל שי'.

דעת לנבון נקל את השערורי' שנעשתה בבית.

אחרי השמחה והנה תוגה כזו!

הגיע גם נכדנו הרה"ת ר' לוי גארעליק, חתן בנימין — קרע לנו קריעה וברכנו כולנו בבכי מר את הברכה ברוך דיין האמת. ..

קשה לבטא במילים מה שנעשה.

אהה! בת, אחות, ואם צעירה לעשר פעוטות!. ..

ונשב לארץ, כדין.

גם לבננו גרשון שי' הגיעה הידיעה הנוראה ובא לנ.י. לשבת אתנו יחדיו...

מה אומר ומה אדבר! השבר נורא! הלב כואב! והעינים דומעות!...

בחדר הראשון ישבנו אני ובני גרשון.

ובחדר השני ישבו האם ובנותי' לאה, מרים וזיסל.

וכמו ברק, חיש מהר, פשטה לה הידיעה המרה, והמונים התחילו לזרום לביתי — כל ימי השבעה מן הבקר עד הערב — לנחמנו.

מי מפני 'יקרא דשכבי' ומי מפני 'יקרא דחיי'.

כל אחד ואחת הי' לו מה לספר על הנפטרת, כולם הכירו אותה, מי מלימודה, מי מהרצאותי', ומי מכתיבתה!

חתני הר"ר אלעזר שי' העלה בדעתו שצריך לנסוע לארץ ישראל לנחמם ולהרגיע את רוחם, וכן עשה והודיע לרבי שליט"א.

גם הרה"ת ריה"ל שי' אלטיין ביקש מהרבי את הסכמתו לנסוע לא"י לנחמם — ותוך שעה נתן הרבי הסכמתו וגם שלח עשר שק' להשתתפות.

הם שהו שמה עד אחרי שהכניסו את הפעוט — הרך הנולד — לבריתו של א"א.

וקראו לו שם נחמי'ה ע"ש אמו — ששמה הי' על שם אחי זוגתי הבחור הת' נחמי'ה שנספה בשואה הי"ד.

ואחרי ה'שבעה' נסעו שמה גם זוגתי תחי' עם בתנו לאה שתחי', ושהו שמה עד אחרי 'שלושים'.

לזמן 'השלושים' הדפיסו בא"י, וגם באמריקה (באנגלית), חוברת לזכרונה.

וזוהי ההקדמה לחוברת שבא"י:

"ויהי בעלות ה מנחה " — אותיות נחמה

(מלכים-א יח, לו)

הרבנית נחמה גרייזמן ע"ה

בתדהמה, ביגון ובזעזוע גדול, נתקבלה הידיעה המרה והמייסרת, על פטירתה בדמי ימיה של האשה החסודה והאצילה, המחנכת הדגולה מרת נחמה גרייזמן ע"ה, רעייתו של — יבדל לחיים טובים וארוכים — הרה"ח הרה"ת רבי שמואל גרייזמן שליט"א, יו"ר ארגון השלוחים באה"ק ת"ו.

המנוחה ע"ה נקטפה מעימנו באיבה, בבוקרו של יום שלישי כ"ג שבט, בבית היולדות "הדסה" עין-כרם בירושלים, שתים-עשרה שעות אחרי לידת עוללה העשירי. הידיעה שהתפשטה חיש מהר, הכתה בהלם את בני המשפחה, הקרובים והידידים, תושבי ירושלים ואלפי השלוחים בארץ ובעולם. המשפחה החב"דית עטופה אבל ויגון קודר, מלאה שברון-לב על חללת בת-עמה.

הרבנית נחמה ע"ה נולדה בארה"ב להוריה היקרים והחשובים, הרה"ח רבי מרדכי שוסטרמן, ורעייתו הנכבדה תחי'.

מצעירותה הצטיינה בשמחתה ובהתלהבותה לדבר-מצווה, באמונת-חכמים טהורה, באמת שבה, בתמימותה, במידותיה הנעלות ובישרותה, ובמעשי החסד למען הזולת.

המנוחה ע"ה נודעה לתהילה בקרב מחנכים ומורים באישיותה המחנכת ובמסירותה בכל ליבה ונפשה לחינוך ילדיה על טהרת הקודש יום-יום ושעה-שעה. שיחות הקודש של כ"ק אדמו"ר שליט"א מדי שבת בשבתו, היו נר לרגלה ונתיב לחינוך בניה. תמיד הקפידה על קיום הוראות הרבי שליט"א תיכף ומיד על-ידי ילדיה, בהמשיכה לעורר בנועם דיבורה את המורים והמורות ליישמם במערכת החינוך. היא היתה בבחינת ספר חי, מהלך, של הדרכה והוראה בחינוך עבור הכלל.

במשך שלושים ותשע שנות חייה — קיימה את הצו "אני נבראתי לשמש את קוני", מהשכמת הבוקר ועד ליל. בד-בבד עם גידול ילדיה בחום ובאמונה חסידית, עמדה לימין בעלה — יבדלח"ט — בעבודתו הקדושה, בתפקידיו החשובים כיו"ר ארגון השלוחים וכמנהל הוועד לכתיבת ספרי-תורה לילדי ישראל. ניהלה במסירות את מכון חיה-מושקא לדוברות אנגלית, ונענתה לכל בקשה להשמיע הרצאות ולנהל חוגי יהדות וחסידות, והכל מתוך סבלנות אין-קץ, בשמחה ובאושר לסייע לזולת.

בימיה האחרונים — היתה עסוקה בלהט של קדושה לקיים חוגים ושיעורים בנושאי גאולה ומשיח, ובמיוחד לילדים ולילדות.

בהלווייתה — שחלפה על-פני מוסדות חב"ד המרכזיים בירושלים — השתתפו המונים — אנשים, נשים וטף. כממאנים להיפרד, המשיכו כולם בדרך אל הקבר הטרי והרענן בהר-הזיתים. ושם — דומייה עומדת בחלל ודמעות חונקות את הגרונות עם סתימת הגולל, ומלות הפרידה עולות ומתגלגלות באווירה של ירושלים עיר-הקודש: "מרת נחמה ע"ה, למדי זכות על עמנו, והקיצו ורננו שוכני עפר".

*

מענה כ"ק אדמו"ר שליט"א למכתב השלוחות אודות לימוד שעורים, עריכת כינוסי התעוררות הוצאת החוברת ויישום דרכי הנפטרת לעשיה בפועל:

הסכמת וברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א, אזכיר על הציון.

*

גם התמימים, בני השלוחים, התעוררו וכתבו לכ"ק אדמו"ר שליט"א:

בקשר עם האסון שאירע למשפחת שלוחי כ"ק אדמו"ר שליט"א לארה"ק ת"ו בפטירת הרבנית מרת נחמה ע"ה בת ר' מרדכי שי' שוסטרמאן, קיבלנו ע"ע אנו התמימים והח"מ בני השלוחים הנ"ל:

א. לסיים לימוד כל ש"ס משניות לעילוי נשמתה עד ליום השלושים (כ"ג אדר א' ה'תשנ"ב) — (ע"י שחילקנו בינינו כל הש"ס).

ב. להוציא לאור — לעילוי נשמתה — קובץ הערות וביאורים — בפרט לפי הוראת כ"ק אד"ש לאחרונה — שייכתב ע"י הת' בני השלוחים הנ"ל (ולהשתדל שייצא לאור בסמיכות לה"שלושים") ומבקשים הסכמה וברכה.

ג. ללמוד בסדר קבוע את 'ספר השליחות' ביחד עם שאר בני השלוחים כ"א בישיבתו.

ד. להשתדל לקיים — ולהשתדל שאחרים יקיימו — כל ההוראות שמצווה כ"ק אדמו"ר שליט"א.

ויה"ר שכהנ"ל יפעל לעילוי נשמתה, ונזכה להתגלות כ"ק אדמו"ר שליט"א מלך המשיח ויוליכנו בב"א לגאולה האמיתית והשלימה ויקויים הייעוד "והקיצו ורננו שוכני עפר" והיא בתוכם, במהרה בימינו ממש.

וזה לשון התשובה:

ב"ה. בדר"ח אדר א', תשנ"ב

אל התמימים בני השלוחים שי'

ולעת"ל אך טוב בטוב הנראה והנגלה יבש"ט.

והזמ"ג — ב"פ אדר.

*

להלן מוגשת החוברת לזכרה של נחמה המנוחה, שעלתה השמימה כמנחה, ניחוח של קטורת סמים לאלוקים.

ונישא תפילה וזעקה: "מלך רחמן, שתשוב ותרחם עלינו

ועל מקדשך ברחמיך הרבים...

והביאנו לציון עירך ברינה

ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם...

ושמחת עולם על ראשם".

*

ליום ה'שלושים' עשו בהרבה מקומות כינוסים לזכרה.

כאשר שאלה אותי המארגנת של הכינוס — מנשי חב"ד — פה בנ.י. מה לדבר עליה?

עניתי לה כי ישנם שתי סיפורים בגמ' המתארים והמתאימים באופן גלוי למצב.

— א —

בגמרא מו"ק כה, מסופר אודות האמורא רב חנין שבאותו יום שנפטר נולד לו בן וזהו שכתוב בגמרא בזה"ל:

"... ההוא יומא דהווה לי' (בן) נח נפשי' (דרב חנין)

פתח עלי' ההוא ספדנא:

שמחה — לתוגה נהפכה,

ששון — ויגון נדבקו,

ובעת חנינתו — (שנולד בנו, פירש"י)

אבד חנינו (המחנכו, רש"י),

- ואסיקו לי' 'חנין' על שמו".

('חנין' הוא גם לשון 'נחמי'', בחילופי אותיות.)

— ב —

והגמ' השני' הוא במגילה ו.

ר' זירא הי' מגדולי האמראים בבבל (נזכר המון פעמים בגמרא), ולבסוף עלה לא"י (לקבל סמיכה) וגם שם הלך שמו לפניו.

וכתוב בגמ' הנ"ל בזה"ל:

"... כי נח נפשי' דר' זירא פתח עלי' ההוא ספדנא,

ארץ שנער (בבל, אבל לעניננו אמריקה) הרה וילדה,

ארץ צבי (א"י) גידלה שעשועי',

אוי נא לה אמרה. ..

כי אבדה כלי חמדתה".

*

כאשר היו מזמינים אותה להרצות על איזה נושא לא השיבה פניהם ריקם ומיד הסכימה —

כי כל הנושאים היו אצלה כמו ש'מונח בקופסא'.

וכאשר שאלו אותה פעם :

איך את יכולה להרצות בלי שום הכנה?

ותען — כי הנושאים מונחים אצלה ב'פריזער' (מקפיא) ובעת הצורך היא מוציאה אותם משם להשתמש בהם.

*

אחת השלוחות הביעה את רצונה לקרות על שמה את אחד מהמוסדות שלה. וכאשר שאל אותה העומד בראשו, מדוע? באיזה זכות?

ותען (השלוחה):

"הלא היא היא שהכניסה אותי תחת כנפי השכינה!"

*

למזלנו, עלתה בידינו עוד לבקרה חדשים מספר טרם עלתה למרומים —

האט זי גיוואלט דווקא אז זי זאל אנגיסן מיר די גלאז תה — בכדי לקיים מצות כיבוד אב...

*

כתוב בתהלים, " ימים יוצרו ולו אחד בהם" — מספר הימים הניתנים לאדם עלי אדמות הוא בשביל להמשיך ה'אחד' בהימים.

ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, (וכנוסח הרבי) והיו ימיו מאה ועשרים שנה,

אבל היא השלימה את תפקידה עוד בטרם בא המועד,

וכשהשלימה את תפקידה ואת תולדותיה למנין 'עשרה', החזירה הפקדון למי שנתנו!...

— ביום ג' כ"ג שבט תשנ"ב —

היתה צעירה בשנים — אך זקנה במעשים טובים!

*

הרבי הקודם נ"ע דיבר פעם אודות אביו הרש"ב נ"ע והתבטא:

"... איך קען אויף מיין טאטן ניט זאגען ווי מען זאגט אויף א נפטר (כוונתו נ"ע) ווייל..."

וגם אני אומר ככה, "אז איך קען אויף איר ניט זאגן ווי מען זאגט אויף א נפטר..."

*

... זאל זי זיין א מליץ יושר פאר אירע 'פעוטות' וואס האדיווען זיך, ניט אויף אירע הענט, אז זיי זאלן אויסוואקסן און זיין 'מענטשען',

כתפלת חנה — "ונתת לאמתך זרע 'אנשים'"....

והעינים עושות את שלהם...

*

ליום השנה הראשון (כג שבט תשנ"ג) הדפיסו לזכותה שני ספרים באנגלית: א. "Getting Ready For Shabbos" (הכנה ליום השבת) שהכינה עוד בעצמה (עם עוד אחת) בעוד חיותה בעלמא דין.

ב: "The Nechama Greisman Anthology" — הרצאותיה ומכתביה ועוד ועוד.

ויה"ר שיקויים נחמו נחמו — נחמה בכפלים בביאת משי"צ, אכי"ר.

*

הזכרתי למע' שבחודש מנ"א תרפ"ז חלתה אחותי סאניע ע"ה (בת כ"ה) במחלת סקארלאנטין, ואחרי חמשה ימים נפטרה (כ"ה באב), והשאירה ילד קטן (לפני גיל שנתיים) יתום.

כמובן שהשבר הי' איום!. ..

אני למדתי אז בסוראז, ובחצי אלול הגעתי הביתה לזלאבין.

בימי הסליחות הקרובים הי' אבי עובר לפני התיבה. ולנגד עיני עומד המחזה בהזכירו בסליחות :"אבי יתומים עננו!"

וכל שכן יתומים לשון רבים. .. עננו! עננו!. ..

*

באלול תשנ"ג השתטחתי לראשונה על הציון שלה. ..

זאל זי זיין א מליץ יושר בעד הפעוטות שעזבה. ..

והקיצו ורננו כל שוכני עפר,

אבער וואס שנעלער, אמן כי"ר!

______ * ______