<h3>תשמ"ז - פטירתו של שותפי רשד"ב ז"ל </h3>

אודות פטירת שותפי אין ברצוני להרחיב הדיבור. ... ובקיצור —

באחד מימי חודש אייר תשמ"ז קבלנו הזמנה לחתונת קרובתנו רחל רבקה בת הרב משה ז"ל הילדסהיים מקליבלנד.

כמובן שהזמנתי כרטיסי טיסה לקליבלנד בעוד מועד. המטוס הי' אמור להמריא בשעות הצהרים, והחתונה היתה צריכה להיות באותו יום לפנות ערב.

שותפי רשד"ב ז"ל סבל הרבה שנים מ'אלסער' (אולקוס) והרבה פעמים היו לו התקפים מזה.

זמן קט קודם עזבי את ביתי לשדה התעופה, טלפנה לי רחל תחי' — אשת רשד"ב — שתקף אותו כעת ה'אלסער' ואינו יכול ללכת לעבודה לדפוס. אבל כמובן, שלא יכולתי לבטל את הנסיעה לחתונה.

הגעתי לקליבלנד לחתונה ובין החופה לסעודה צלצלתי לבית רשד"ב להיוודע משלומו. וענתה לי אשתו כי עדיין אינו מרגיש טוב.

למחרת, כאשר חזרתי הביתה לערך בשעה חמש בערב, לא רציתי לטלפן לבית-הדפוס כי השעה דחוקה אז בדפוס כי העובדים נחפזים ללכת הביתה. עדיף שאצלצל אחר בואם הביתה.

בשעה 7-8 צלצלתי לבית רשד"ב — ואין עונה! צלצלתי עוה"פ ועוה"פ ואין עונה — הדבר היה מאוד חשוד בעיני וצלצלתי לבית הדפוס. והנה אומרים לי שכבר לאחר המעשה .

הערה: במחשבתי: שאין הוא דבר פשוט כלל וכלל שלא הייתי נוכח בפטירתו כי לא הייתי אפילו בנ.י. ואת הכרטיסים לחתונה הזמנתי לפני זמן רב!

אכן בהלוי' השתתפתי — כמובן.

ספרו לי שבאותו יום ביקר אצל הרופא שלו, והרופא אמר לו שאין הוא רואה בו שום דבר, ויכול הוא לקחת את הבאס ולנסוע לעבודה — וכך עשה!

אך כבואו לביה"ד חש ברע והזעיקו אמבולנס אך הי' כבר מאוחר— תנצב"ה.

*

אחד מהיורשין תבע ממני לסגור תיכף את בית הדפוס.

אך אני אמרתי שא"א לעשות הדבר הזה, וגם אסור לסגור את ביהד"פ, להיות כי קשורים אנחנו בקאנטראקטס (חוזים) ללקוחות, ומחוייבים לגמור עבודתם.

כי מלבד ההפסד שיתבעו הלקוחות את כספם בחזרה בגלל עבודתם שלא נגמרה, עוד יקחו אותי לדין ואפי' בערכאות ונקבל עונש וקנס בזה שלא קיימנו החוזה!

הלא שני שותפים שווים היינו ואם האחד איננו הלא השני יכול, וצריך, לגמור את העבודה.

וזאת להעיר, כי גם ה'מרכז' שותף הנהו, ופעם התבטא הרב חדקוב: מי נתן לכם רשות לסגור את בית הדפוס?

בקיצור: אני לבדי גמרתי את כל ההזמנות של הלקוחות ע"צ היותר טוב ועוד עשיתי ריוח, אשר שליש מזה נתתי לאלמנה. ועוד ענינים סדרתי לטובתה.

* * *

את הבנין של הדפוס מכרנו, ור' יצחק פעווזנער (בנו של שותפי ע"ה) מצא את הקונה והוא קבל בעד זה 6 קאמישן. את המשכנתא על הבית נתנו אנחנו (כי שום בנק לא רצה לתת), ואני לקחתי ע"ע לתבוע מהכושי הקונה— אשר צריכים לתבוע ולתבוע עד אשר מקבלים את התשלום החדשי. וכאשר אני מקבל את המעות מהכושי, הנני מוסר שליש ל'מרכז', שליש למרת פעווזנער ושליש בעדי. כן הנני נוהג כל העת.

*

כתוב ברמב"ם הלכות שותפין פ"ט ה"א ש"כאשר שותפין מתחלקים כ"א נשבע 'שבועה מדבריהם' בטענת ספק שמא גזל כו' או שמא לא דקדק בחשבון שביניהם כו' מפני שמורין היתר" ע"כ.

ומאחר שהיינו שותפים עם ה'מרכז' רבות בשנים, וה'מרכז' קבל שליש ריוח מעות, אבל את העסק נהלנו אנו, ויתכן שלא דקדקנו על מאה אחוזים בתנאים וכו', ובכן כתבתי בשנה שעברה (תשנ"ב) המחאה ע"ס חמש מאות דולר ע"ש ה'מרכז' ומסרתי להרב ר'י. קרינסקי — כי הוא הי' איש הקשר ביני ובין הרב חדקוב — בבקשי ממנו שיבטא בפירוש שהמל"ח מוחל לשנינו (כלומר לי ולרשד"ב ע"ה) אם יש בידינו מעות של ה'מרכז' שלא כדין, וכן עשה.

(שאלתי את הרב העלער אם יש בכח של הר' קרינסקי למחול ואמר כן — ונתקררה דעתי.)

בשלהי אלול תשנ"ב, עשיתי חשבון כמה חייבים לר' יצחק בעד הקאמישן שלו וכתבתי המחאה על הסכום של הקאמישן, כמו"כ כתבתי המחאה לאמו מרת פעווזנער על הסכום שחייבים לה מהמשכנתא של הבנין ושלחתי לר' יצחק.

אחרי חג הסוכות פגש אותי ר' יצחק ב770 ואמר כי צלצל אלי כמה פעמים אך הטלפן הי' תפוס, ולא רצה להשאיר הודעה במזכירה אלקטרונית כי רצונו להביע בעצמו את ה 'יישר כח ' בעד כל מה שאני מסדר לטובתם!

ואמרתי לו: תאמין לי, כי כל דבר שעשיתי בעבר ושאני עושה עכשיו הנני חושב מראש אם אני עושה 'ריכטיג', וכן הי' גם בעת שגמרתי אני לבדי — לפני שנים — את כל ההזמנות בעצמי (בעת סגירת הדפוס), הייתי חושב מראש על כל פעולה ופעולה אם עושה אני כדין וכיושר.

ובכן...?

והודות לקל שנשארנו ידידים, ובכל שמחה שהנם עושים מזמינים אותי וגם מכבדים בכיבודים.

גילויבט איז דער אויבערשטער!

* * *