<h3>תשכ"ד - חתונת משה ומרים נעמענאוו</h3>

הזמן חולף והנה, גם בתנו מרים שתחי' הגיעה לעונת שידוכים והציעו לבתי את הבחור משה נעמענאוו שי', בנו של בן-עירי הרה"ח ר' ניסן נעמענאוו מזלאבין.

משפחות המחותנים ידעו והכירו איש את אחיו עוד מזלאבין.

וביום כ"ג כסלו תשכ"ד חגנו למזל טוב ובשעה טובה ומוצלחת

את החתונה של בתנו מרים רייזל עם החתן משה שי'

באולם גראנד-פאראדייס, וויליאמסבורג.

היות שהרבי שליט"א ידע שיש לנו קרובים בקליבלנד (בת דוד זוגתי מרת פריידל נישאה למשגיח ישיבת טעלז הרב ר' חיים שי' שטיין), אמר הרבי, "מן הראוי הוא — צו פראווען שבע-ברכות אין טעלז".

אבל איך מסדרים את זה? הלא הקרובים בעצמם לא הזמינו אותנו ואיך נסדר את זה?

מה עשינו? הנה הרה"ח ר' זלמן קייזין (שמו המקורי הוא קאצנלנבויגן) מקליבלנד הוא קרובו של ר' ניסן — הודענו לו כי נוסעים אנחנו לקליבלנד לעשות שבע ברכות.

ויסעו החתן-כלה, הר"ר ניסן ואני הקטן לקליבלנד וסדרנו שבע-ברכות בבית-הכנסת של ר' זלמן הנ"ל.

וכששמעו פריידל ור' חיים שהננו בקליבלנד ושר' זלמן עשה שבע-ברכות, הזמינו גם אותנו לעשות אצלם ש"ב (מק"ו שפריידל קרובה יותר לנו מר' זלמן).

וכך הווא: פריידל ור' חיים סדרו סעודת שבע-ברכות בביתם בוויקליף — בשטח הישיבה — והזמינו את כל ראשי הישיבה של טלז להיות נוכחים.

הנני זוכר שהמחותן הרה"ח ר' ניסן ז"ל (שהי' תמיד ראש המדברים) נשא את דברו על מארז"ל בכתובות שר' שמואל ב"ר יצחק הווא מרקד א תלת (בשמחת נישואין) והסביר (כפי דרכו של ר' ניסן) בטוב טעם שקאי על שלשת הענינים תורה, עבודה וגמילות חסדים.

ככלותו לדבר, אמר הרב סורוצקין שלפי דעתו הוא פשוט — כיון ששלשה שותפים באדם כו' לכן רקד א תלת.

(יש אמרה חסידית, "נפשו יצאה בדברו" — ביי וואס מען האלט, ביי דעם רעדט מען (קרי רעדט זיך) — כידוע הפירוש, "חכם מה הוא — אומר".)

* * *