<h3>קיץ תש"כ</h3>

הזמן חולף והנה בתי הבכירה לאה תחי' התבגרה והגיעה לעונת שידוכים.

בקיץ תש"כ הציעו לפנינו את הבחור הת' בנימין שי' קליין מירושלים. היא התראתה עמו איזה פעמים.

בשביל איזה ענין הי' לנו (לי ולזוגתי) להכנס לרבי. הרבי שליט"א התעניין אודות השידוך ואמרנו: זי לאזט זיך עפעס בעטן! ויאמר הרבי: איך פארשטיי ניט פארוואס? הלא בכל מקום שהוא מבקר הוא מצליח. ומדוע?... והמשיך הרבי — הלא הבחור נוסע כעת למרכז-שליחות אין סאוט — עוד דברים שאכ"מ — וכשיבוא. .. יסתדר הדבר!

בינתיים, שאלה בתי — בעצמה — את הרבי: אם לא תהי' עוולה מצדה, אויב זי וועט זיך אפזאגן פון דעם ענין. הרב חדקוב ז"ל מסר לי את מענה הרבי בשבילה: שהרבי אמר: " שלא תהי' עוולה — אויב זי וועט זיך אפזאגן". והוסיף עוד הרב חדקוב: "דאס מיינט ניט, אבער, אז זי מוז זיך אפזאגן". (לא ידעתי — אם ההוספה היא ג"כ של הרבי או הרב חדקוב הוסיף זה מדעת עצמו.)

הרבי, בהיותו בטוח שהענין וודאי יסתדר, התנהג כמו שדכן — לזה אמר כך ולשני כך — כי כאשר נכנס בנימין שי' לרבי קודם נסיעתו למרכז-שליחות אמר לו הרבי:

"וועגן דער שידוך האסטו נישט וואס צו איבערטראכטן — עס איז דאך הכל בסדר !"

וכן הי'. כאשר חזר הבחור מהמרכז שליחות — הנה כדברי הרבי שליט"א — הסתדר הענין בשעה טובה ומוצלחת!