<h3>הנסיעה לפאריז </h3>

בתחילת הקיץ (תש"ז) הביאו למספר משפחות לפאקינג — וגם לי בתוכם — פספורטים מפראג (ע"י הלשכה), וכאילו נוסעים אנו מפראג לפאריז דרך אשכנז .

החסרון בפספורטים הי' כי כרגיל, כאשר יוצאים ממדינה אחת ונכנסים למדינה שני', הנה על הגבול מניחים חותמות יציאה וכניסה — ז.א. שעל הגבול של טשעכן ואשכנז הי' צריך להיות בפספורט חותמות כאלה. אבל בנידון דידן — הלא מעולם לא היינו בפראג וממילא לא חצינו הגבול — כי את הפספורטים הביאו לנו ע"י שליח של הלשכה שבפאריז באמצע הדרך לפאקינג — וממילא חסרו אותן החותמות .

אבל אנחנו לא ידענו מחסרון זה.

ובכן התחלנו להכין עצמנו לדרך. את הרכבת לפאריז הי' עלינו לקחת בעיר מינכען.

היות שזה הי' תיכף אחרי המלחמה, הנה ה'קאנדוקטארן' (קטרים) ברכבות היו אנשי- צבא אמריקאים.

הנוסעים מפאקינג היו שלש משפחות: א) משפחת ר' ישראל לייבאוו, ב) אני עם משפחתי, ג) הר' חיים מינקאוויץ ומשפחתו. נציג וועד הצלה ליווה אותנו בדרכנו (הם היו לבושים ביוניפארם — מדים — של הצבא האמריקאי).

כאשר התחלנו במינכען לעלות על הרכבת, הנה החייל — הקאנדוקטאר האמריקאי התחיל להביט על הפספורטים בתמהון. ויאמר לו נציג וועד הצלה: "הנח להם לעלות! אני מכיר אותם. אצלם הכל בסדר !"

עלינו והסתדרנו ברכבת. והנה באמצע הדרך, בא אלינו הקאנדוקטאר והתחיל לבדוק עוד הפעם את הפספורטים, והצהיר: "הפספורטים שלכם אינם בסדר, לא אתן לכם לעבור את הגבול לפאריז, בתחנה האחרונה אוריד אתכם מהרכבת!"

פספורטים כאלה הביאו גם לאחדים מאנ"ש במחנה 'שוועביש האל' שנסעו בקרון הסמוך לשלנו, אבל הקאנדוקטאר שלהם הי' איש טוב ואיננו 'דייקן' ויאמר: "אני יודע שמשהו פה לא בסדר, אבל, ארשה להם לעבור הגבול". אך הקאנדוקטאר שלנו הי' 'זהיר' ביותר, והצהיר, "לא! בתחנה האחרונה — שלפני גבול צרפת — אורידכם! "

וכן הי'!

באמצע הלילה, כשהגיעה הרכבת לתחנת קארלס-ראו שהיא התחנה האחרונה על אדמת אשכנז, ציווה עלינו לרדת מהקרון ואת חפצינו — המזוודות והחבילות — התחיל להשליך דרך חלונות הקרון החוצה לתחנה.

את הפספורטים לקח מאתנו ומסרם להנהלת התחנה והוא בעצמו הלך לישון.

אנחנו ישבנו בתחנה מבלי לדעת מה יהי' — הלא את הפספורטים הביאו לנו לפאקינג, ולא שמתי לבי לעיין בהם ולדעת אפילו 'איפה נולדתי', אם ישאלו אותי, וישבנו במבוכה!

כה ישבנו משך איזה שעות.

והנה נגש אלינו אחד ממנהלי התחנה וישאלנו: "מדוע אתם יושבים פה בתחנה?" וענינו: "גם אנחנו איננו יודעים! 'אמעריקאנער מיליטער' הורידו אותנו". ויאמר (בלע"ז): "די שריפטן זיינען גילטיק — מיט דעם נעקסטן צוג פארן זי נאך פאריז!" כלומר — "התעודות המה בסדר ויכולים אתם ברכבת הבאה להמשיך לפאריז!"

סיבת השינוי לא ידענו. יכול להיות כי החסרון לא כל כך חמור הי'.

איך שיהי', היינו שמחים שנעשינו חפשים, וברכבת הבאה המשכנו, והגענו צלחה לפאריז — צרפת.

ובזה נסתיימה פרשת אשכנז-פאקינג, אשר שם ישבנו החל משלהי אלול ה'תש"ו עד שלהי אייר ה'תש"ז, כלומר — שמונה חדשים.

*

מבחינה רוחנית — הי' שבתינו בפאקינג הימים הטובים ביותר. כי ישבנו משך חצי שנה 'על התורה ועל העבודה' בלי בלבולים מן הבקר עד הערב.