<h3>חורף תש"ז</h3>

פאקינג

בזמן המלחמה הי' זה מחנה צבאי גדול של מטוסים עם הרבה שורות של צריפים כמו עיירה קטנה, וכעת מסרו אותו למחנה בשביל הפליטים.

עוד קודם בואנו אנו, היו שם כבר הרבה פליטים מכל המינים: אונגארישע, פוילישע, רעכטע, לינקע, ביתר, השומר הצעיר וכו'. לכל קבוצה היו צריפים מיוחדים.

גם לאנ"ש שלנו נתנו 5 או 6 צריפים.

מבנה הצריף הוא: באמצע הבנין יש מסדרון ארוך לאורך הצריף עם שני פתחים — כניסה ויציאה. ומשני צדיו שתי שורות של חדרים חדרים. לכל משפחה נתנו חדר אחד.

צריף אחד קבלו בשביל הישיבה ובצריף אחד סדרו את בית הכנסת לתפלה וגם ללימוד.

השבת של 'סליחות' שהיא השבת האחרונה של שנת תש"ו כבר היינו בפאקינג ובכן, היינו בדרך — מעת צאתנו מסמ. עד בואנו לפאקינג — כחדשיים.

* * *

כמו שהזכרתי — הנה אנ"ש, כמו שאר הפליטים, היו פניהם מועדות לארץ ישראל, לאמריקה או למדינה אחרת. אבל א"י היתה אז תחת ממשלת אנגלי'ה ולא הניחה לפליטים להכנס (כידוע המעשה המפורסם עם אניית ה'מעפילים'), גם לאמריקה היתה הכניסה לא קלה, ובכן כל אחד חיכה לאיזה 'גילעגנהייט' מה שיעשה הזמן!

הדזוינט האמריקאי עם UNRA הספיקו והמציאו כל מצרכי המזון.

בשער הקעמפ עמד שוטר ולא הניח לצאת מהקעמפ העירה, גם לעבוד איזה עבודה הי' אסור!

ובכן מה עשה המשפיע הדגול הרה"ח המפורסם ר' ניסן נעמענאוו ז"ל עם זקני החסידים?

הושיב את כל אנ"ש בסדר לימוד כמו תלמידי ישיבה מהבוקר עד הערב!

לפנות בוקר קודם אור היום — שיעור תהלים כמו שנחלק לימי השבוע ואח"כ תפלה בציבור ולימוד — עם הפסקות — עד אחרי תפלת ערבית.

כמו"כ סדרו קבוצה ללמוד אומנות הזביחה: השחזת חלפים ולימוד ההלכה — אני למדתי בקבוצה זו (ומאוחר יותר בפאריז קבלתי הודעה וקבלה לשחיטת עופות).

בצריף שהקציבו בשביל ישיבת תומכי-תמימים היו הרבה כיתות עם ראשי-ישיבה ומשגיחים — אזוי ווי אין די גוטע צייטן אין ליובאוויטש.

*

חורף (תש"ז) בפאקינג עבר עלינו בלי שום שינויים דרסטיים — אבל החיים היו כמו 'ווי מען זיצט אויף די פעקלאך' (שלא היו לנו).

בינתיים הגיעה אלינו אם כ"ק אדמו"ר שליט"א הרבנית חנה ע"ה ונתנו לה חדר בצריף שלנו.

*

בינתיים סידר אדמו"ר נ"ע בפאריז 'לשכה בעד סידור הפליטים' (והרה"ח ר"ב גאראדעצקי הי' ראש הלשכה) לסדר פספורטים עם היתרי-יציאה מאשכנז לאיזה מדינה שתהי'.