<h3>היציאה מפולין </h3>

כמה ימים עשינו בלודז לא אזכור, אבל זה אזכור, כי את הגבול מפולין היה עלינו 'לגנוב', כלומר ללכת איזה מילין רגלי בחשכת הלילה, ובכן — את כל החבילות באגאש שסחבנו מסמרקנד הוכרחנו להשאיר בלודז ולקחת רק המוכרחים ביותר ושיכולים לשאת על שכמינו ובידינו.

את השבת האחרונה של מנ"א תש"ו שבתנו באיזה ישוב (או עיר) סמוך לגבול פולין-טשעכן (כמדומה ששמו הי' קליאצק). היתה זו שבת מברכים אלול ועשו התוועדות. זכורני 'פתגם' שאחד המתוועדים הצהיר (יתכן שזה הי' הרר"נ נעמענאוו):

"להוי ידוע לכם, ידידיי, שהננו יוצאים פון אן אמת'ער וועלט אין א פאלשער וועלט — בא אונז אין רוסלאנד איז אין אידישקייט געווען אלץ מיט אן אמת — ווייל פאר לערנען תורה, היטן שבת, וכדומה האט מען גיגעבן 5 יאהר, פאר ניט געבן די קינדער אין שקאלע — 10 יאהר — אעפי"כ האבן אלע יונגעלייט ניט געארבעט שבת, געגעסן כשר, אויך ניט געגעבן די קינדער אין שקאלע ובכן הי' הכל באמת — אבער יעצט קומען מיר אריין אין א וועלט וואס פאר קענען לערנען גיט מען כבוד, געלט!!..."

("להוי ידוע לכם, ידידיי, שאנו יוצאים מעולם אמיתי לעולם השקר. אצלנו ברוסיה הרי באידישקייט היה הכל באמת, כי הרי עבור לימוד התורה, שמירת שבת וכד' נתנו 5 שנים, כשלא נתנו את הילדים לשקאלע היו מקבלים 10 שנים — ואעפי"כ כל היונגעלייט לא עבדו בשבת, אכלו כשר ולא מסרו את ילדיהם לשקאלע, הכל היה באמת. אבל עכשיו אנו נכנסים לעולם שעבור ידיעת תורה נותנים כבוד וכסף!!!")

במוצאי ש"ק הודיעו לנו שבשעות הלילה נהיה מוכנים לחצות את גבול פולין-טשעכן.

לקחתי שתי מזוודות על שכמי (א' מלפני וא' מאחורי), זוגתי נשאה על ידיה את בתנו מרים (בת ה 1-1/2) תחי' ואת בתנו לאה תחי' בת החמש אחזה בידה, וכך טפסנו בדרך לא דרך על הרים וגבעות בחשכת הליל. איש ה'בריחה' הלך לפנינו להורות לנו הדרך — ולאור הבקר הגענו לאיזה מחנה-פליטים על אדמת טשעכן.

משם העבירו אותנו לעיר ווין (עסטרייך) ואכסנו אותנו בבנין גדול שהי' מקודם 'ראטשילד'ס שפיטאל'.

כיון שכל התעודות ומסמכים המעידים שהננו אזרחי רוסיא השארנו ברוסיא, כולל גם הכתובה שלנו שנעשתה במוסקבה, והיות שעפ"י דין אסור לדור בלי כתובה אפי' שעה א', ובכן כשהגענו צו א מעהר רוהיגן ארט — עשיתי (בראטשילד'ס שפיטאל — ווין) 'כתובה דאירכסא'.

הרב החסיד הרב אברהם אלי' פלאטקין ז"ל הי' אתנו בווין והוא סדר את הכתובה.

התאריך שכתוב בכתובה הוא "יום רביעי א' דר"ח אלול תש"ו" (העדים החתומים עלי' המה: הרה"ת ר' משה בנימין קאפלאן והרה"ח רמ"מ ראסקין שי' — שגר עכשיו בכפר חב"ד), ובכן שבר"ח אלול תש"ו כבר היינו בעסטרייך.

מווין הי' עלינו לנסע עם רכבת לישוב 'שטייער' (ג"כ עסטרייך) — זה הי' ביום ששי בשבוע.

באמצע יום הששי נעצרה הרכבת ואיננו נוסעים! לשאלתנו מדוע איננו נוסעים?, ענו לנו כי עלינו לחצות 'די רוסישע זאנע' והרוסים אינם מניחים לעבור!

(כי כידוע אחרי המלחמה חלקו המדינות הכובשות את עסטרייך ואשכנז ל-4 אזורים (הנק' זאנע), היינו 1) ארה"ב 2) אנגלי-ה 3) צרפת 4) רוסיא, וכעת עלינו לעבור — כלומר, רק לחצות — את האזור הרוסי אך עכשיו אינם נותנים רשות לעבור.)

כך עמדנו במקום הרבה שעות עד שחשכה (הקרונות היו לא של נוסעים אלא של משא, הנק' 'טאווארנע וואגאנעס'). כל אחד ישב או שכב על החפצים שלו.

אוכל לא הי' לנו. בקרון שלנו נסע אתנו גם הרב הח' רא"א פלאטקין ז"ל, ואם זכרוני לא מטעה אותי, לא הי' לו להררא"א אפי' פת לעשות קידוש ונתתי לו חתיכת לחם לקידוש.

הזהירו אותנו שאם יבואו לבדוק אותנו, נאמר: "הננו נתינים של גריכנלאנד" (יוון), ואכן בלילה נכנסו אל הקרון שלנו פקידים ובידם פנס להאיר (כי בקרון הי' חושך) אך לא שאלו אותנו דבר!

במשך הלילה התחילה הרכבת לזוז, ועם אור הבוקר של יום השבת הגענו לתחנה שטייער (עסטרייך), שם קבלו פנינו נציגים מוועד הצלה והדזוינט.

את חבילותינו העמיסו על משאית ואנחנו הלכנו רגלי עד הקעמפ (מחנה) שהכינו עבורנו.

עניני מזון הי' במחנה זה בדוחק מאד.

(אחד 'פחדן' מאנ"ש שמלענינגרד התבטא: אז דא — כלומר במחנה בשטייער — וועט זיין אזוי ווי אין לענינגרד, ח"ו, שרבים גוועו ברעב ר"ל. כמדומני ששהינו שם רק שבת אחת.)

משם העבירו אותנו לדייטשלאנד לישוב הנק' 'קאם'.

בדרך כלל הנה כל מחנות-הפליטים (קעמפס) היו מחוץ לעיר. שם הי' מגרש גדול פנוי, שהעמידו שם שורות שורות של אוהלים צבאיים — כמו בתים. נתנו לנו מטות צבאיות מתקפלות שצריכים לפושטן ולהעמידן.

זה הי' כבר בשלהי אלול והאויר הי' קר, ובקומנו בבקר הי' מכסה האוהל לח מהטל שירד במשך הלילה — אבל בקאם שהינו זמן קצר.

משם העבירו אותנו אל המחנה המפורסם פאקינג.

(המסעות עד הנה היו מסעות ארעיים אבל בפאקינג הי' — פחות או יותר — קבוע, עד אשר נבוא אל המנוחה — כלומר לאיזה מדינה שתקבל אותנו — לארץ ישראל, לאמריקה וכו', כי לא היתה לנו שום אזרחות של שום מדינה.)

* * *