<h3>למברג</h3>

אזכיר בזה אפיזודה מעניינת בעת היותנו בלמברג.

למע' הזכרתי שעל הפספורט שקנה ישראל שמעון לא היתה תמונה שלו. מראש חשבנו שאין זה לעיכובא, אבל בהיותנו בלמברג נודע לנו שכשחסרה תמונה, לא יתנו לעבור את הגבול לפולין.

נסינו לראות אם יש אפשרות להדביק תמונה כחוק ע"י איזה משטרה (כמובן בשוחד) אבל לבסוף נודע לנו שאין אפשרות כזו!

ובכן מה לעשות?

אמרתי לרי"ש כיון שאין ברירה, עלי לעשות משהו!

במשך היום רכשתי עפרון של דיו ועוד מכשירים וגם נר להאיר, כי באכסניא שלנו לא הי' חשמל. כן השגתי איזה מסמך עם חותמת של משטרת-סמרקנד ובלילה, לאור הנר, עשיתי העתקה מחותמת המשטרה של סמ. ובבוקר אור לקחתי מרי"ש את הפספורט שלו, והדבקתי את התמונה שלו על הצד השני של הפספורט (כי כן הי' המנהג) והעברתי את החותמת שעשיתי על התמונה.

בלמברג כבר נמצאו אחדים מאנ"ש שהגיעו בכדי לחצות את הגבול ונכנסו לאכסניא שלנו, בתוכם הרי"ל מאצקין שי' וגם הר"ר יעקב יוסף ראסקין ז"ל והראיתי להם את הפספורט עם החותמת שעשיתי על התמונה לשמוע חוות דעתם ופסקו שהוא טוב וכשר !

וביום חמשה עשר במנחם-אב שנת ה'תש"ו עלינו שנינו עם משפחותינו בשעה טובה ומוצלחת על הרכבת (עם כל החפצים שלנו) לחצות את הגבול לפולין!

עד תחנת הגבול היתה הרכבת מלאה אנשים — פועלים שנוסעים מעבודה ולעבודה — אבל כשהגענו לתחנה האחרונה 'מעדיקע' שקרוב לגבול פולין, התרוקנה הרכבת ונשארנו רק שנינו לבדינו, עם המבקרים של משטרת הגבול.

כמובן — אז די הערצל האט זיך גוט גיטרייסלט.

בתחילה הגשתי אני לשוטר את הפספורט שלי — ביקר, והחזיר לי. אח"כ, הגיש לו רי"ש את הפספורט שלו וישאלהו: איפה היא התמונה? ויען: היא על הצד השני. והביט — והחזיר!

והודות להשי"ת שהכל עבר בשלום — חאטש אפגעקומען מיט שרעק.

הגענו לתחנה 'פשעמישל' שמעבר לגבול הפולני ושם ירדנו מהרכבת.

עלינו הי' לחכות לרכבת לודז, כי שמה הוא מרכז הפליטים ושמה מסדרים איך ומתי להמשיך הלאה. (בתחנת פשעמישל ישבנו בפחד כי באותו זמן הי' הפוגרום ע"י הפולנים בעיר קיעלץ כמפורסם.)

ובכן חכינו בלודז עד אשר התאספה קבוצה שלמה בכדי להמשיך בדרכנו הלאה ע"י ה'בריחה'.

* * *