<h3>סיום המלחמה </h3>

אם כי המצב הגשמי וכן הרוחני השתפרו — עס איז גיווארן פרייליכער — וגם בחורים רווקים התחילו צו חתונה האבן, אבל בדעת כולם הי' שככלות המלחמה לא ישארו בסמרקנד.

המלחמה נגמרה בקיץ תש"ה.

וכעבור זמן קצר יצאה פקודה מנציגות ממשלת פולין שבסמ. כי כל הפולנים שברצונם לשוב למולדתם לפולין יכולים לסדר זה אצלה.

ובחורף תש"ו פתחו משרד, וכל מי שהביא איזה נייר 'פאפירל' שהוא יליד פולין קבל על סמך זה (אחרי איזה חדשים) 'פספורט-פולין' (דרכון) על שמו שיכול להגר לפולין (ומפולין והלאה — איז דאך א פרייע וועלט).

היו הרבה דרכים איך לקבל פספורט (רשמי) פולני — בלי צופיל שוועריקייטן — אבל בין אנ"ש הי' אז בלבול ולא ידעו מה לעשות. זה אומר כך... וזה אומר ההיפך — גם לא ידעו מהו דעת כ"ק אדמונ"ע.

בין אנ"ש היו שנים שהצהירו שאינם מתחשבים עם שום דבר — ונוסעים! — הלא המה: הרב מיכאל טייטלבוים והר"ר ישראל לעווין (ליפאוויטשער) (כי לא נפקדו עוד בבנים ורצו ברכת כ"ק אדמונ"ע).

גם גיסי הר"ר יחזקאל לאנגזאם הצהיר: אתם! הלא רוסישע אתם! אבל אני הלא יליד לטבי'! אני נוסע !

ואני — אם כי לא היתה אצלי שום החלטה בנוגע לנסיעה, אבל החלטתי להכין פספורטים (דרכונים) באמרי: ממ"נ, שיהיו דרכונים בכיסי! באם יחליטו לנסוע — הרי יש לי פספורטים ואם לאו — אינני מפסיד מאומה! אם לא יועיל, גם לא יזיק!

הכינותי פספורטים בעדי ובעד זוגתי ושתי בנותינו שי' וגם בעד אבי ואמי — כי איך אוכל לעזוב את הורי לבדם — וגם בעד אחותי גאלדע שהיתה עדיין רווקה. אחותי אסתר הלא נוסעת בוודאי עם גיסי ר' יחזקאל שי' (אחי יוסף הי' אז בצבא אונגארן ולא יכולתי לעשות בעדו).

בינתיים הוציאו שמועה שדעת כ"ק הוא "אז מיט קליינע קינדער זאל מען ניט פארן" (עם ילדים קטנים לא לנסוע).

(כל זה הי' בחורף תש"ו — והנסיעה בפועל היתה צריכה להיות בקיץ שלאחריו.)

היות שבסמ. היו הרבה יהודי פולין, נתנה הממשלה ארבע 'עשעלאנען'* עם הרבה קרונות של משא הנק' 'טאווארנע וואגאנעס'. וכל אחד הי' צריך להרשם באיזה 'עשעלאן' הוא רוצה לנסע.

בינתיים הציע הרה"ח צמח הלוי הורוויץ שידוך עבור אחותי גאלדע שתחי' עם בחור א' שחזר מהחזית (צולע על רגלו), שמו נחמי' נודל, בנו של השוחט החסיד מהקאלאניעס שבסביבות חרסון — זעהר א איידעלער בחור.

והתחתנה אחותי אתו למזל-טוב.

* * *

ביקש יעקב לישב בשלוה!

המצב של שלוה — לפי ערך — שהי' בעת המלחמה התחיל להשתנות — התחילו 'להתעניין' בנו!

את ראש הישיבה המפורסם ר' יצחק קאפעלמאן אסרו לעיני כל באמצע היום, ועוד. גם את דודי הר"ר חיים לייב זאקס ז"ל, הרב מאוזדא, קראו לחקירה.

הרב ר' חיים שטיין מטעלז שהתחתן בינתיים עם בת דודי הר"ר חיים לייב זאקס הנ"ל, ברח בחשכת הלילה על משאית לטשקנט — כי שאלו עליו... ועוד ועוד.

ובפרט אחרי שהרחובות התרוקנו מיהודי פולין שעזבו את סמרקנד בקיץ — נעשה האויר יותר 'קר' !

אחדים מאנ"ש התחילו לחשוב אודות הגירה, אבל בסמ. כבר נגמר הרישום להגירה — איחרו את המועד!

אכן בלמברג — אמרו — יכולים עוד לסדר להגר, ויסעו אחדים מאנ"ש ללמברג — פריוואט. אבל רוב אנ"ש לא חשבו עוד אודות הגירה.

*

נזכרתי באפיזודה מענינת

אחרי שאחדים מאנ"ש החליטו — פריוואט — לנסוע ללמברג (ומשם לפולין), הנה הגיע טעלעגראמע (מקרובת הרה"ח ר' מרדכי גרוזמאן ז"ל ששהתה בלמברג) שאי אפשר לסדר ההגירה! וכאן — באותו יום — נסעו אחדים (כמדומני שהם היו ר' ישראל לייבאוו ע"ה ור' יחזקאל פינסאן) במשאית לתחנת הרכבת.

והשאלה היא — האם להחזירם או לא?

כל אנ"ש הלא גרו בשכונה אחת, ותיכף נודע הדבר לכל אנ"ש והתאספו לחצר דירת הרה"ח הישיש ר' ישראל נח בעלעניצקי.

מכיון שהיה זה בקייץ, התיישבו כולם על האדמה בחצר לטכס עצה — מה לעשות עם אותם הנוסעים?

(הערה: המשמעת צו די עלטערע חסידים היתה אז עוד בתקפה — הלא המה: הר' ישראל נח, הרב החסיד — שהי' המרא דאתרא — ר' נחום שמריה סאסאנקין, הרה"ח המשפיע ר"נ נעמענאוו, כולם כבר זצ"ל.)

ויעמידו שולחן — וישבו הר' ישראל נח והר' ניסן וישלחו שליח אחרי המרא דאתרא הרב ר' שמרי' סאסאנקין.

ויבא הרב וישב גם הוא ליד השולחן להחליט מה לעשות עם הנוסעים.

והנה נגש הרה"ח ר' חיים זלמן קאזלינער (שהי' נודע פאר א 'פרייליכער איד') ויאמר:

"נו, ר' שמרי'! שטעלט אן דעם רוה"ק אויף דער העכסטער אקטאווע!" כלומר על הדרגא היותר עליונה!...

ההחלטה היתה: כי חדשים לא יסעו! אבל מי שנסע — זאל פארן געזונטערהייט!

*

אחרי שבועות של נסיעה ב'עשעלאן', הגיעו גיסי ר' יחזקאל ואחותי ללודז', פולין.

והנה! לא דובים ולא יער! אין שום הוראה מהרבי ז"ל אשר עם ילדים לא יסעו, ועוד אדרבה!

ושלחו לי טעלעגראמע: מרדכי מיט די קינדער זאלן קומען!

בקבלי טעלעגראמע כזה, אמר לי אבי ז"ל: נו, יעצט דארפסטו פארן! — כי בלי הסכמת אבי לא רציתי לנסוע.

אבל, במשך החדשים האחרונים השתנה המצב המשפחתי שלנו.

כי הוריו הזקנים של גיסנו החדש — ר' נחמי' נודל — אינם נוסעים, אם כן, גם בנם נחמי' עם אחותי גאלדע אינם נוסעים. אחי יוסף נמצא עוד בצבא באונגרן, ואם גם הורי יעזבו את סמ., הנה כאשר ישתחרר אחי יוסף מהצבא למי יבוא? ובכן גם הורי אינם נוסעים!

ובכן נתן לי אבי ז"ל הסכמתו לנסיעה, באמרו: אז יעצט דארפסט דו פארן !

חפצים יקרי-ערך וכן מטבעות זהב שהיו לי השארתי לאבי.

בינתיים התחתן בן-עירי הת' דובער הלוי הורוויץ שי' (כעת מנהל בית רבקה בפאריז) עם אחות אשת הת' ר' הלל אזימאוו ז"ל (ושאני הייתי השדכן).

והיות שאנ"ש לא חשבו עדיין אודות הגירה, קראתי לדובער הנ"ל ואמרתי לו: הנה לפניך א פארטיגער עסק (גישעפט) לעשיית ה'שתי' (אסנאוואלקע) שעומד בבית אבי! אתה תעבוד ותשתכר ותתן חלק גם לאבי — ויהי' טוב לשניכם.

וגם אני אהי' קצת יותר רגוע, כי דאגתי במקצת עבור הורי!

והתחלתי להתכונן לנסיעה — חאטש אויפן הארצן איז געווען זעהר 'קאלאמוטניק'... כמובן.

קראתי לר' אברהם זאלצמאן ע"ה (שהי' צלם) ועשינו תמונה משפחתית...

לנסיעה, הצטרף אלי גם הר"ר ישראל שמעון קלמנסאן. (הי' לו פספורט פולני שקנהו מיהודי פולני — וכמובן שהיתה חסרה התמונה שלו — אבל להדביק תמונה צריך 500 רובל ומעות אין לו!)

*