<h3>לידת בתנו לאה שתחי' </h3>

בליל י"ב מנ"א תש"א נולדה למזל טוב בתנו הבכירה לאה שתחי'.

אח"כ נסעתי ליעגארעווסק והבאתי את האמא החדשה עם 'הפנים חדשות' — בתנו לאה שתחי' — לביתנו בחברינא.

* * *

וכאן עלתה השאלה אודות 'עוואקואציע' (הגירה). להשאר במוסקבה אי אפשר , מגייסים הרבה אנשים לצבא. כבר גייסו את בעה"ב של הדירה שלנו, והלא גם אני צעיר הנני, ואף שיש בידי פטור מצבא, אבל בזמן שהחזית (פראנט) מתקרבת, אין זה שווה כלום, ואם ח"ו אקבל הזמנה — 'פאוועסטקע' בלע"ז — מלשכת הגיוס, לא אוכל לעזוב את מוסקבה.

הכל נסים לאיזה כיוון שיכולים, אעפ"י שאין דיעה אחידה בזה. ישנם האומרים שאין לעזוב את העיר שיש בה כל הצרכים החיוניים ולחם לאכל, כי במרחק יום נסיעה ממוסקבה — כבר שורר שמה רעב ללחם.

פעם באתי לביהכ"נ מ.ר. ופגשתי את בן עירי (שנהי' אח"כ למחותן שלי — אבי חתני ר' משה שי') הרה"ח ר' ניסן נעמענאוו ז"ל, ושאלתיו חוות דעתו אודות ההגירה. ויען שאין בידו מענה חיובית. ושאלתיו: מהו בעצמו עושה, ויען שהוא איננו נוסע! אבל לא מפני החלטתו שלא לנסע רק מסיבות שונות שאיננו יכול לנסע!

בינתיים קבלתי מכתב מאבי ז"ל שהמה — כלומר הורי, אחותי גאלדע ואחי יוסף — נמצאים בעיר מאזדאק (צפון קוקז) — כי הרכבת שנסעו בה הורידה אותם בעיר הזאת.

דודי ר' זוסיא הנ"ל שאל אותי לאן החלטתי לנסוע ועניתי לו כי בדעתי לנסוע למאזדאק להיות ביחד עם הורי. ויען: לא טוב הדבר — צריכים לנסוע לעיר יהודית כמו סמרקנד וכי גם הוא נוסע שמה, ואמרתי : אם כך, זה ענין אחר! וקבלתי הצעתו והתחלתי להכין עצמנו לנסיעה.

כמובן שהמצב-רוח הי' די עגום — זה עתה הסתדרנו בחיי משפחה חדשים: קנינו בית-דירה, רהיטים וכו' וכו', ועתה צריכים לעזוב הכל! וללכת לכיוון — כמאמר העולם — 'וואוהין די אויגן טראגן' (להיכן שהעינים נושאות) וגם מעות לנסיעה אין לי!

ראשית: אספתי את כלי הבישול שלנו ונסעתי פעמיים ליעגארעווסק למכרם (כי במוסקבה אין קונה לדברים כאלה אבל ביעגארעווסק החיים מתנהלים כרגיל — קונים ומוכרים).

שנית : התחלנו ליבש לחם — לעשות 'סוחארעס' (צנימים) — כי מי יודע מה ילד יום? באיזה מקום נהי'? ומה המצב שמה?

התחלנו לארוז את החפצים המוכרחים שאפשר לקחתם עמנו. קניתי כרטיסי נסיעה לסמרקנד בעד שנינו וגם בעד אחותי אסתר שגרה ביחד אתנו. בתנו לאה היתה בת חדש ימים ופטורה מכרטיס.

גם הבחור הת' זעליג הכהן לעווין (שדר אז בישוב חימקי — לא רחוק מאתנו) נתלווה אלינו.

* * *

בלב עגום, סגרתי את ביתנו עם כל הרהיטים וכו' על מנעול ועזבנו... ללכת מבלי לדעת לאן?

באחד מימי חמישי שבאמצע חודש אלול תש"א עלינו על רכבת של נוסעים (לא על רכבת משא שהיו נוסעים בה אז מפני מצב המלחמה) הנוסע לטשקנט, נסיעה של שבוע ימים. (הנסיעה היא — שנוסעים ימים שלמים בשטח של מדבר — בלי תחנות, וגם בתחנות יכולים רק להשיג מים חמים, ולפעמים גם ירקות.)

וביום ה' הבא לפנות ערב הגענו בשעה טובה לטשקנט.

[ברוסלאנד הנה מבנה הקרונות המה של חדרים חדרים, ובכל חדר שני ספסלים בשביל ג' אנשים. וכאשר ירדה מהרכבת בטשקנט זוגתי עם בתנו בת החודש על ידיה, הנה השכנה מהחדר הסמוך לנו קראה בתמיה : האם נסעתם שבוע ימים עם פעוטה כזו? ואנחנו אפי' לא הרגשנו! אם כי תנאי הנסיעה ברכבת לא היו נוחים עבור פעוטה כזו, אבל היא היתה רגועה (רוהיג) וקבלה הכל באהבה!]

לשאלתנו, מתי תהי' רכבת להמשיך נסיעתנו לסמרקנד (נסיעה של 12 שעות), ענו לנו שתהי' ביום הששי. ונאלצנו להשאר בתחנה עד אחרי השבת.

(אם כי בנסיעה ממוסקבה נסענו גם בשבת, כי שם הי' ענין של פקו"נ, אבל כעת בטשקנט אין פקו"נ, רק אי-נוחיות — ואסור לחלל את השבת בשביל זה, והוכרחנו לשבות את השבת — אויף די פעקלעך — בתחנת טשקנט.)

מזג האויר בטשקנט הוא חם, והתחנה כוללת גם גן (פארק) עם אילנות, פרחים ודשא וכדומה עם ספסלים לישיבה, אבל כל הספסלים כבר תפוסים מאנשים נשים וטף מהפליטים שברחו מהשטחים הכבושים, לאטוויע, ליטא, פולין וכו', כי הממשלה נתנה עבור הפליטים רכבות של נוסעים או של משא (אף בלי בית שימוש) חנם, וכל מי שחפץ הי' יכול לנסוע חנם. (בעת נסיעתנו פגשנו הרבה רכבות עם פליטים שנמלטו על נפשם בעירום ובחוסר כל.)

בפארק של התחנה הנה בכל בקר היה עובר פועל 'אוזבעק' ומשקה את כל השטח — הפרחים והדשא — וכמובן שמשאיר גם שלוליות קטנות של מים על הארץ.

אנחנו — אני, זוגתי ואחותי — השגנו מקום פנוי על איזה ספסל (כי עלינו להיות שם שתי יממות). גם השגנו סל קטן להניח בו את הקטנה — אבל בלי כוונה התגלגלה ונפלה לארץ וטבלה את עצמה בשלולית (ובבוץ) של מים — זי האט שעם אויך דערפילט דעם טעם פון א 'פליטה'! (גם היא כבר הרגישה את הטעם של 'פליטה'!)

הערה: עד אז, הסתכלתי על כל האנשים שפגשתי בדרך, כמו על פליטי-חרב! אבל אני! הלא נוסע אני עם כרטיס-נסיעה ברכבת רגילה ואינני 'פליט'. אבל בתחנת טשקנט התחלתי להרגיש כי גם אני 'פליט' כמותם !

את השבת עשינו על הספסל בפארק, ואחרי השבת המשכנו בדרכנו הלאה לסמרקנד.

* * *