<h3>שנה שני' בסמרקנד </h3>

לאט לאט, החל המצב הגשמי להשתפר, ובדרך ממילא השתפר גם המצב הרוחני.

אחדים מאנ"ש יסדו מפעלי אריגה, והרבה מאנ"ש — וגם אני בתוכם — העמידו מכונות אריגה בבתיהם, און אז עס איז גיווארן פרייליכער בגשמיות איז גיווארן פרייליכער ברוחניות! (וכשנהיה שמח יותר בגשמיות, נהיה שמח יותר ברוחניות!)

כידוע פתגם אדמוה"ז: "דו רבש"ע גיב אידן גשמיות און זיי וועלן שוין מאכן פון זיי רוחניות!"

חדשו את הישיבה תומכי-תמימים עם כל המחלקות.

הרב החסיד והתמים ר' ניסן נעמענאוו ז"ל שהגר מתחלה לטשקנט הגיע לסמרקנד והתחיל לנהל את הישיבה. כמו בשנים קדמוניות בנעוול, ביחד עם הרב ר' זלמן שמעון דווארקין ז"ל, סדרו את הישיבה עם מגידי — שיעור ומשגיחים כמקודם!

וזאת להעיר: כי בסמרקנד התאסף קיבוץ גדול מיהודי פולין, ולהיותם נתיני פולין לא עקבה הממשלה אחריהם כ"כ. ובשבילם נעשה גם לנו נתיני רוסלאנד יותר קל!

מכיון שאנ"ש התחילו להרויח — החליטו לבנות מקוה חדש 'מודרני'.

המקוה הישן הי' במרתף של השוחט הבוכרי ר' אברהם חיים ז"ל. המים למקוה היו ממימי השלגים של ההרים הגבוהים שבסביבות סמ. וכאשר יצאה השמש, השלגים נמסו ונהפכו למים ועברו הרבה מילין עד בואם אל רחובות העיר להשקות את כל הצמחים והעשבים (כי כל העיר עשוי' יאורים יאורים כי אין גשמים יורדים בסמרקנד, כמ"ש רש"י תחלת מקץ) ואותם המים הגיעו למקוה!

כמובן כי המים לא היו נקיים כל כך. ואולי עוד פחות מזה... (כמובא בגמ' אודות מי המערות שגזרו על שלשה לוגין מים שאובין) ואין להאריך.

ולכן, כאשר הורחב לנו, בנינו מקוה חדש, נקי ומודרני — לפי ערך — ממי העיר הנקיים. אף כי כל אחד מאנ"ש ידע כי ככלות המלחמה לא ישאר בסמרקנד, אבל ישאירו לבוכרים מקוה מודרני.

* * *

הזכרתי למע' שהורי ז"ל עם אחותי גאלדע ואחי יוסף הגרו לצפון קאווקאוו לעיר מאזדאק. אחותי הצעירה, אסתר, גרה אתנו יחד.

כאשר השתפר המצב בסמ. רצינו שהורי יבואו לסמ. להיות אתנו יחד (את אחי יוסף, אף שהי' בגיל צעיר, גייסו לצבא ושלחוהו לחזית לאונגארן).

אחרי ריבוי השתדלות והתעסקות הגיעו אבי, אמי ואחותי גאלדע לסמרקנד. שכרתי עבורם דירה לא רחוק מביתי ואז עברה אחותי אסתר לגור אתם יחד.

ובינתיים התחתנה אחותי אסתר בשעה טובה ומוצלחת עם הבחור החשוב יחזקאל לאנגזאם מריגא.

*