<h3>ה'תש"א - מלחמת העולם השני'</h3>

חורף תש"א עבר ללא שינויים גדולים.

בבואנו שנינו חזרה מזלאבין התחלנו להסתדר להיות בע"ב פארזיך — כי הלא זו היא השנה הראשונה לנישואינו והחלטנו לעשות פסח אצלנו בבית. קמח שמורה קבלנו מגרוזיא. אך איפה לאפות? ותסע זוגתי תחי' לשומיאץ ואפתה שמה את המצות, ובחזרה הביאה משחיטת אביה עניני מאכל, וכה חשבנו להסתדר, לאט לאט!

ביקש יעקב לישב בשלוה! והנה קפץ...

הנה ביום א' 21 יוני בשעה 12 בצהרים בישבי על האבנים עובד הפארטרעטן שלי, והנה! שר החוץ דאז מאלאטאוו מוסר בהראדיא, שהיטלר ימ"ש החל בהתקפה! וכבר כבש הרבה ערים, ובכל יום מוסרים בהראדיא שהוא הולך וכובש!

ובכן, התחילה המלחמה! ! !

ובין רגע נשתנה הכל: מי צריך בזמן מלחמה תענוג כזה — 'פארטרעטן'?! וגם מעות להוצאה אין לי!

ע"פ נס, הנה באותו יום ממש בא אלי ידיד אבי ר' לייב דוכין הנ"ל מבאברויסק ומסר לי סכום מסויים של מעות על חשבון הפארטרעטן שהביא אלי לעשותם, וגם האיץ בי לעשותם מהר ולשלחם תיכף לבאברויסק. אני קיימתי בקשתו, אבל הוא מעולם לא קבלם, וגם הוא בעצמו לא הגיע לעירו כי כבר אין תחבורה! והעיר באברויסק נכבשה כבר ע"י היטלר ימ"ש.

אחרי כמה ימים התחילו מטוסי-קרב 'לבקר' אותנו בכל לילה, ומטילים פגזים!

במקום מקלט — חפרנו בור בחצר שלפני הבית וכשהיתה אזעקה מהתחנה היינו יורדים לבור שבחצר, ולפעמים בילינו כל הלילה בבור עד כי נדדה שינה מעינינו.

תחלת מנ"א:

זוגתי תחי' היתה בסוף הריונה עם בתי הבכירה לאה תחי'. אצלנו לא הי' טלפון. ומה יהי' אם תרגיש שצריכה לילך — באמצע הלילה ובעת אזעקה — לבית היולדות?

רבים מתושבי מוסקבה עזבו את העיר לסביבותיה. בתו של דודי ר' זוסיא, שטערקע, הסתדרה בעיר יעגארעווסק (מרחק של 116 ק"מ ממוסקבה), לשם אין המטוסים באים. ותסע זוגתי תחי' אלי' להיות אצלה עד אחר הלידה.