<h3>חורף תרפ"ט</h3>

בעיר פאלאצק היתה הישיבה מבוססת לפ"ע. למדו שמה כשלשים תלמידים מבוגרים. ראש הישיבה הי' הרה"ח המפורסם הר"ר יחזקאל הימלשטין הי"ד, מגיד שיעור ממדריגה ראשונה (נספה בעיר ריגה יחד עם הר"ר יצחק מתמיד הי"ד ועוד, שהעלום באש עם ביהכ"נ, הי"ד). המשגיח הי' המשגיח המהולל לשבח שהעמיד דורות תלמידים הר"ר שלמה חיים קעסעלמאן ז"ל (שבשנים שאחרי המלחמה הצליח לעלות לא"י ושימש כמשפיע בישיבת תו"ת ת"א, לוד וכפר חב"ד עד יומו האחרון, והעמיד תלמידים הרבה שמזכירים שמו ביראת הכבוד, וכולם רועדים לזכרו).

והחלטנו לנסוע לזמן החורף לפאלאצק.

נסעתי ביחד עם בן-עירי הבחור משה ראקסין, בנו של השוחט הרה"ת ר' רפאל אליעזר ראקסין ז"ל (שגווע ברעב בעיר לענינגראד בחורף תש"ב). אגב, ר' לייזער דער שוחט הנ"ל הי' איש המעלה — איש אשכולות: בנגלה, בחסידות, בעל תפלה ובעל קורא, אומן יד, ועל כולם הי' עובד ה' בפו"מ.

הנני זוכר שבשעה שלייזער דער שוחט נפרד מאתנו — בנסענו ללמוד לפאלאצק — נכנס אל קרון הרכבת ונפרד מאתנו עם המילים שמצלצלות עוד היום באזני: "מיט אייך זאל זיך אויספירן די כוונה פון נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" — כי הוא 'חי' עם זה, כידוע פתגם החסידי, "נפשו יצאה בדברו".

הגענו אני ובן-עירי משה הנ"ל לפאלאצק וסדרו אותנו באש"ל.

הר"י הימלשטיין הגיד השיעור בטוב טעם. הנני זוכר שהשיעור הראשון הי' על המשנה (בב"מ) "הזהב קונה את הכסף", וכל התלמידים חזרו בהתמדה על השיעור.

כעבור שבועיים קרא לי המשגיח רש"ח ז"ל ואמר לי שאני יכול להשאר ללמד פה (בפאלאצק) אך בן-עירי משה, להיותו קצת חלש בלימוד, צריך לכתה נמוכה יותר ועליו לנסוע לוויטעבסק.

אני, בהיותי כל הזמן בצוותא עם בן-עירי, אמרתי לרש"ח כי מאחר שמשה צריך לנסע לוויטעבסק, הנה גם אני אתלווה אליו לוויטעבסק. והאלקים חשבה לטובה, כי באמצע החורף גרשו את הישיבה בפאלאצק ובוויטעבסק למדתי כל החורף בלי מפריע.