<h3>חורף תש"ב</h3>

המצב הגשמי בסמרקנד

בתחילת בואנו, הי' הכל בזול ובשופי, אך בכל יום התווספו עוד ועוד פליטים שנמלטו לנפשם בעירום ובחוסר כל. האוכלוסיא של סמרקנד התרבתה בעשרות אלפים, והיקרות עולה מיום ליום...

לדוגמא: בתחילת בואנו הי' מחיר קילו תפוחי אדמה 25 אגורות ובמשך איזה שבועות עלה לחמשה רובל!!! ופרנסה אין!

בחדשים הראשונים לבואנו הי' עוד לכל אחד מעט כסף שהביא אתו. או שמכרו הבגדים והמטלטלים שהביאו אתם (כאשר עשיתי אני) או מי שהיו לו מכר חפצים יקרי ערך. אבל לא לכל אחד הי' מה למכור ופרנסה אין — "והווא כפנא"! (לא רעב ללחם רק רעב לכסף. עי' גמ' ב"ב צ"א "אבל מעות ביוקר יוצאין ".) החורף הראשון בסמ. הי' די קשה.

א) הרעב:

הרעב התחיל להראות אותותיו — כל אחד קבל לפי 'כרטיס-מזון' שלש מאות גרם לחם ליום. כמות הלחם שהביאו לחנות למכור לא הספיקה למאות האנשים שעמדו בתור כל הלילה , והיו מעשים בכל יום שבבוקר עזבו את החנות בלי לחם !

בשוק הי' לחם לקנות אבל ביוקר מאד!

אנשים גוועו מרעב באמצע הרחוב!

זכורני, כי בליל ש"ק אחד הביא אלי לביתי דודי הר"ז בחור'ל א' מליטא שכבר שכב ברחוב , ואמר לי דודי: גיב דעם אינגל עפעס עסן! (תן לילד לאכול משהו!) (אח"כ למד הבחור בישיבה שארגן הר"ר חיים שאכנאוויץ ז"ל.)

כן זכורני, שבאחד מימי הפסח פגשתי את הרב החסיד הישיש ר' מ"מ דובראווסקי ז"ל (שהי' ידיד אבא ז"ל כי הי' רב בזלאבין) הולך בסימטא א' קרוב לחצר מסוים (שבעליו היו בעלי-אמצעים)... ושאלתיו לאן הוא הולך? וענה לי שהולך בזה החצר אולי יוכל להשיג פה (בחצר זה) חצי מצה!

אח"כ פגשתיו בצאתו מהסימטא ושאלתיו: האם השיג את חצי המצה? ויען בשלילה!

*

אם כי בשוק היו מצרכי מזון לרוב, אבל מעות אין, ואין גם איפה להשתכר, כי כל המשרות תפוסות עוד מקודם ומפעלים חדשים לא הוקמו עוד.

אני עם משפחתי הסתדרנו ת"ל שלא סבלנו כ"כ מהרעב כמו אחרים, אם כי גם אנחנו אכלנו לחם במדה, אבל ליום השבת, סדרתי — לאכל לחם לשובע !

ב) הקור:

הרבה פליטים ברחו לסמ. מפני שמזג האויר הוא חם גם בימי הגשמים, אבל, כמו להכעיס — הי' המזל שלנו — כי החורף הראשון (תש"ב) הי' קר מאד עם כפור ושלגים שלא הי' ככה זה רבות בשנים.

— היו מתושבי המקום ש'האשימו' אותנו שאנחנו הבאנו אתנו את הקור מארופה! —

הלבושים שהיו לכל אחד היו קלים ולא התאימו לחודשי החורף. גם בבתים הי' קר, כי אין שם תנורים לחמם הבית (גם עצים להסקה הי' יקר מאד), הכל מבשלים על כירה העומדת בחוץ (כמו בזמן הגמ').

ג) המחלות:

הרעב ואי-הנקיון (כי גם מים לא היו ניתנים חנם) גרמו למחלות שונות — ובפרט טיפוס שהיא מחלה מדבקת. גם סמי רפואה הי' קשה להשיג.

בתי הרפואה התמלאו חולים עד אפס מקום.

פעם (פורים בלילה) כאשר הגעתי לביתי אחרי ההתוועדות, והנה זוגתי תחי' מרגישה לא טוב, גם היא נחלתה בטיפוס. למחרת לקחו אותה לביה"ר ואני לא יכולתי אפי' לבקר אותה, כי יראתי לצאת החוצה מפני ה'אבלאוועס' (כדלקמן) ואחותי אסתר תחי' שגרה אתנו היתה מבקרת אותה.

והודות להשי"ת, לפני חג הפסח חזרה הביתה!

המלחמה הולכת ברע, היטלר ימ"ש הולך וכובש. מגייסים לצבא! נעשים 'אבלאוועס' — כלומר מלשכת הגיוס שולחים הרבה אנשי-חיל, וחוטפים אנשים ברחובות העיר ומביאים אותם לבדיקה רפואית, הרופאים אינם מדקדקים בבדיקתם ושולחים לחזית (פראנט) כי צריכים לכח אדם — או יותר נכון ל'בשר אדם'!...

אח"כ יצא צו רשמי ('פריקאז') שכל האנשים עד גיל מסויים — אף שהי' להם עד אז פטור מצבא — צריכים לעבור בדיקה חוזרת!

גם לי הי' פטור (עוד ממוסקבה) אבל בבדיקה החדשה עשו אותי ' ראוי לצבא '!!

אבל הודות לה' שנתן לי רעיון איך להשתמט מהגיוס ו"אהניא לי שטותא". צריכים היו לרשום את כתובת הבית שהנך דר בו. אני דרתי ברחוב חודשזום במבוי מספר 1 ובית מספר 4 אך ברישום 'שכחתי' — כלומר השמטתי — לאמר להם את המבוי ואמרתי רק מספר הרחוב לבד, וככה נצלתי מהגיוס.

בבית חודשזום מספר 4 דר החכם הבוכרי ר' מנחם. .. שהגר לא"י לנחה"ח ופעם בעת ביקורי בא"י, ספר לי ר' מנחם הנ"ל כי כל אותו החורף היו הם מקבלים הזמנות לגיוס על שמי — ות"ל — שהצליח 'הטעות' — "אהניא לי' שטותא"!

מכיוון שהמלחמה היתה עוד בשיאה, סידרו אנ"ש שבכל ליל ה' אחרי חצות לילה לגמור את כל התהלים בציבור. כמובן, שכל אחד השתתף במבצע לקיים אל תפרוש מן הציבור, אף שהי' כרוך עם סכנה.

אני זוכר 'עפיזאדע' אחד.

אמירת התהלים היתה בביהכ"נ אשר ברחוב ראמענטאנסקי, ואני דרתי בקצה השני של סמרקנד.

קרוב לחצות הלילה לקחתי את הפטור מהצבא וגם הכינותי שטר של שלשים רובל בכיסי.

באמצע הדרך, לאור הירח, ראיתי כי איש חיל עם קנה רובה הולך מולי. לחזור אחורנית כבר לא יכולתי. כאשר פגש בי, הנה ראשית צוה עלי להראות לו ה'דאקומענטן', והגשתי לו ה'פטור'. וישאלני: האם אין לך עוד דאקומענטן? והוצאתי לו את השטר של שלשים רובל, ויקח את השטר ויעזב אותי!

הודות לקל! כי הי' יכול לקחת את השטר וגם להוביל אותי ללשכת הגיוס.