<h3>החתונה שלנו </h3>

וביום ט' תמוז ה'ת"ש התקיימה החתונה שלנו — בשעה טובה ומוצלחת ולאריכות ימים ושנים טובות.

הקבלת פנים והחופה היו בבית הכנסת מארינא-ראשצע.

המחותנים הראשיים מצד הכלה היו: האמא שלה, אחי' גרשון והדוד זוסיא דער שמש ובתו.

אנ"ש שבמארינא-ראשצע השתתפו בחתונה, ביניהם הרב ר' יעקב (יאנע) גוראי' מראמען, הרה"ח ר' שמרי' באטומער (סאסאנקין) ז"ל שברח מלענינגראד, ועוד.

סעודת (כלומר המשתה) החתונה היתה בבית א' מתושבי מרינא — ראשצע שהי' לו חדר גדול (לפי ערך), שהי' בשכנות לבית הכנסת.

('הזמנות' לא נשלחו. וגם 'פיקטשערס' לא עשו.)

היות שי"ב תמוז — חג הגאולה של אדמו"ר נ"ע — חל בשבעת ימי המשתה, הנה בבוקרו של י"ב תמוז כשבאתי לביה"כ מ.ר. להתפלל אמר לי דודי ר"ז: היום, נבוא אליך לביתך פראווען שבע ברכות! ואמרתי לו: פעטער! אבל עשרה (משתתפים)?! כי המצב כבר הי' זעהר אנגעשטריינגט (מתוח). ויאמר: ואם יהיו אחד עשר?! (ביתי הי' מרחק כעשרים דקות הילוך מטראמוואיי.)

לפנות ערב ראיתי שאנ"ש מגיעים מהטראמוואיי. נכנסתי לחנות לקנות משקה, והנה אנ"ש מגיעים ובאים!

(הרי זה י"ב תמוז, והיכן להתוועד אין — מפני הפחד — וכל אחד מאנ"ש שהיה נכנס לביהכ"נ והי' שואל היכן מתוועדים היום, היה דודי ר"ז שולח אותם אלי, מפני שבאם ח"ו 'יבקרו'... — הלא יש אמתלא — עס איז א חתונה!)

והנה הגיעו הרה"ח ר' ניסן נעמענאוו, הרב ב"צ שמטוב, ר' דוד בראוומאן (כולם כבר זכרונם לברכה) עם מזוודה מלאה משקה עם פארבייסן — כי הם ידעו שהולכים לי"ב תמוז — התוועדות.

כל הבית וגם החצר התמלאו באנ"ש כ"י שהגיעו להשתתף בשבע-ברכות שלנו!

בין המשתתפים שהנני זוכר היו: הרה"ח ר' בערל קאבילאקער הי"ד שבא עם בנו שלו' שי', רב"צ שמטוב ז"ל עם בנו מ"מ, ר' יונה כהן ז"ל, ר' שמואל יצחק רייצעס עם בנו יוסף, הרה"ח ר' אלי' חיים רויטבלאט שי' ועוד. התוועדו עד אור הבקר — ראש המדברים הי' כרגיל הרה"ח המשפיע ר' ניסן ע"ה ז"ל.

(מען האט אזוי פיל גיטאנצט "והריקותי לכם ברכה עד בלי די" אז דער בריק האט אנגעפאנגען 'סקריפען'.)

כשעלה השחר החל ר' יונה ל'גרש' את הקהל, שיתפזרו יחידים — שלא לעורר שום חשד (כי שכני הגוי שמול חלוני עבד בנ.ק.וו.ד.).

וכמעט בכל יום משבעת ימי המשתה הי' דודי ר"ז מביא מביהכ"נ אנשים לסדר שבע ברכות. (דודי ר"ז הי' א 'בעל-שמ'סקער איד', כידוע. עיי' להלן ע' 113.)

און אזוי האט מען אונז 'אריינגעקלאפט' ברכות עד בלי די אויף דעם גאנצן אונזער לעבן! (כך 'הכניסו' לנו ברכות עד בלי די, לכל ימי חיינו!)

אחרי החתונה הנה הורי חזרו לזלאבין אבל חמותי פייגל נשארה עוד במוסקבה וגיסי גרשון — אח זוגתי — נסע לקורסק ללמוד בישיבת תו"ת אשר שם.

*

בשלהי מנ"א (או תחלת אלול) באתי לביהכ"נ מ.ר. להתפלל והנה דודי מבשר לי בשורה: להוי ידוע לך שבקורסק אסרו את כל תלמידי הישיבה, וגם את גיסך גרשון בתוכם — והם יושבים עצורים במאסר.

בנוסף לזה, בעת שעשו את ה'אביסק' (כלומר החיפוש) באכסניא של גרשון, מצאו אצלו גלוי' כתובה עם הכתובת שלך! ולקחו את הגלוי' אתם!

והנה בין רגע נשתנה המצב שלנו! :

א) חמותי נסעה מהר לקורסק להתוודע ולהשתדל לשחרר את בנה.

ב) די יונגע ווייבל — זוגתי — נסעה לשומיאץ לטפל באביה החולה.

ג) ואני, כבר ייראתי להמצא בביתי (מפני הגלוי' עם הכתובת שלי שמצאו אצל גרשון). סגרתי את הבית ונסעתי — עד יעבור זעם — לימים הנוראים לבית הורי. ונראה מה יביאו הימים הבאים!

אני התעכבתי כל חדש תשרי בזלאבין ולחג הסוכות הגיעה גם רעיתי לזלאבין להיות עמי.

ואחרי החגים — להיות כי בביתנו במוסקבה 'לא היו חדשות', כלומר 'שקט', חזרנו שנינו למוסקבה, לסדר חיינו החדשים.

ובאחד מימי חשון הבטתי בעד החלון — והנה גרשון מגיע!

לשאלתנו איך ומפני מה זכה להשתחרר, הסביר: כי כל הבחורים שלמדו בקורסק נמצאו שמה כבר משך זמן, והוא — גרשון — הוא היחידי שזה עתה בא לקורסק (כי זה עתה קבל את הפאספארט בשומיאץ, ובא לחתונתנו למוסקבה ותיכף נסע לקורסק) ו'לא הרבה עוד לחטא '! ולכן שחררו אותו לבדו.

הוא — גרשון — הי' בחור עם כשרונות נעלים מאד. הוא ישב אסור בבית-הסוהר כל חדש תשרי (כולל רה"ש ויוה"כ ושמח"ת) בצינוק הנק' 'KAMERA ADINOCHKA'. לשאלתי האם ידע מתי חל יוה"כ, ענני: "אני אפילו חישבתי (בלי עפרון וניר) מתי יחול יוהכ"פ בשנה הבאה!"

* * *

גרשון, בישבו בבית-הסוהר, קלקל את הריאה ונסע הביתה לשומיאץ להתרפאות. אך אחר הפסח בחדש אייר כידוע הדליק היטלער ימ"ש את מלחמת העולם השני' ומשפחת זוגתי: אביה, אמה, ושני אחיה גרשון ונחמי' עזבו הכל ונסו מן העיר 'צו עוואקואירן זיך', אך הצורר ימ"ש שהי' הולך וכובש, סבב אותם ונספו ע"י הצורר ימ"ש.

נסתרה ממנו דרכי ה'! הבחורים (שבקורסק) שאסרו אותם וששפטום לשנות מאסר (ביניהם היו גם הר"ר יהושע ראסקין שבלונדון ועוד), הנה ככלות שנות המאסר יצאו לחירות והעמידו משפחות בישראל. וגרשון, שלפי שעה היתה שמחה גדולה ששחררו אותו, גורלו הי' להיות נמצא עם הששת מליון קדושים, הי"ד!

אחרי המלחמה נתוודע לנו כי הנאצים ימ"ש אספו את היהודים מהעיירות הסמוכות — קלימאוויץ, פאצעפ ועוד, למקום א' להשמידם: את הנשים — ובתוכם אם זוגתי תחי' פייגל בת ר' משה לייב ז"ל — השמידו ביום כ"ח אדר תש"ב, הי"ד, ואת הגברים, כולל אביה הר"ר זוסמאן ב"ר גרשון ז"ל ושני אחיה גרשון ונחמי', השמידום למחרת ביום כ"ט אדר תש"ב. ה' ינקום דמם.

זוגתי העניא תחי' היא היחידה שנשארה לפליטה בחיים מכל משפחת הורי'. והודות לקל שהעמדנו שנינו משפחה — בנים נכדים ונינים לשם ולתהלה ולתפארת — לזכות הקדושים הי"ד.

* * *