קיא

הגבהת הכוס ב"לפיכך" ואחיזתה בברכת "אשר גאלנו"

[א]

[קודם אמירת "לפיכך אנחנו"]: יכסה את הפת ויגביה את הכוס, ואוחזו בידו עד סיום ברכת "אשר גאלנו" (סידור אדמו"ר)

[ב]

"יכסה את הפת ויגביה את הכוס". נ"ב [הגהת הצמח-צדק]: ויאחזנו בידו עד שיחתום "גאל ישראל", והטעם מבואר בטור בשם המדרש (סידור תורה-אור. ומעיר על כך אדמו"ר זי"ע בהגש"פ: מזה מוכח אשר התיבות ואוחזו בידו עד סיום ברכת אשר גאלנו [שבסידור אדמו"ר הזקן שלפנינו] - לא היו בסידורו. וכן אינם בסידורים קול-יעקב, של"ה, יעב"ץ. עכ"ל. ואמנם, בסידורי סלאוויטא [שבסידור כזה רשם הצמח-צדק את הגהותיו] הנוסח הוא: יכסה את הפת ויגביה את הכוס ויאמר "לפיכך"..).

[ג]

וכ"ק אאמו"ר [מוהר"ש] זצוקללה"ה היה מגביה בידו את הכוס מן השולחן ואמר "לפיכך", והיה אוחזו בידו עד "ונאמר לפניו הללויה", ומעמידו. ולברכת "בורא פרי הגפן" היה נוטלו על ידו ובירך כו' (הגהות אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לסידור)

[ד]

מנהג בית הרב (למרות מ"ש בהגהות אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע..) להגביה הכוס ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללויה.. ומעמידו על השולחן. וחוזר ומגביה לברכת "אשר גאלנו" (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע, ובס' המנהגים בקיצור לשון. ובהגדה שם: ואוחזו עד שמסיים "ונאמר לפניו הללויה" - הובא מנהג זה בהגהות מיימוניות; וחוזר ומגביה לברכת "אשר גאלנו" - כך כתב בערוך-השולחן).

[ה]

וכן הוא ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 19), אודות הנהגת אדמו"ר מוהריי"צ בפסח תרצ"א בריגא: באמירת "הללויה" - [עד] "למעינו מים", מעמיד הכוס.

[ו]

באמירת פיסקא "לפיכך", כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] אוחז את הכוס עד "הללויה", אחר-כך מעמידו, וחוזר ונוטל את הכוס בידו בעת אמירת ברכת "אשר גאלנו" (ס' השיחות תש"ה, עמ' 84)

[ז]

ומנהגו זה של מוהריי"צ הוא בודאי כמנהגו של אביו מוהרש"ב, וכך מרבי לרבי, וכן נהג מן הסתם גם אדמו"ר הזקן (המלך-במסיבו, א, עמ' קלא. רפא; ב, עמ' קט-קי. וזאת לא כמפורש בסידור אדמו"ר [ובשו"ע שלו תעג, מד] ובהגהת הצמח-צדק, שאוחזין את הכוס מ"לפיכך" עד סיום ברכת "אשר גאלנו".

וגם לא כמפורש בהגהת אדמו"ר מוהרש"ב שחוזרין ונוטלין את הכוס רק לברכת "בורא פרי הגפן").

[ח]

כאמור לעיל, גם בשו"ע (תעג, מד) כתב אדמו"ר שאחיזת הכוס היא מ"לפיכך" ועד שחותם "גאל ישראל". הדיעות השונות ראה בלקוטי-מהרי"ח (יט, א-ב), ו"מנהג מדינותינו" שאצלו, גם הוא כמנהגנו. וראה בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרב הע' ג). וכן הוא גם במנהגי-בעלז (עמ' מג; לוח 'דבר יום ביומו'), במנהגי-קרלין, בהגדות ספינקא, סקווירא, לעלוב ועוד. וראה בס' ויגד-משה (עמ' קס-קסא), מנהג-ישראל-תורה (עמ' רצה-רצו), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שיג-שיד).