כז

אורח

[א]

פעם נכנס כ"ק הר' חיים אברהם (בן רבינו הזקן) אל אדמו"ר האמצעי בחג הפסח לאמר "גוט יום-טוב". וסיפר אז - הרח"א - שרבינו הזקן אמר: פסח דארף איינער דעם אנדערען ניט מכבד זיין באכילה ושתיה, אבער נעמען אליין מעג מען [=בפסח אין צריכים לכבד באכילה ושתיה, אבל רשאי לקחת בעצמו] (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום', עמ' מז. והוא משיחת יום א' דחגה"פ תרח"ץ)

כלומר, לכבד או להקפיד על שאין האורח טועם - זאת אין עושים בפסח. אין צורך ללחוץ ולהעיק, בגלל ההידורים [של האורח] בענייני הפסח. אבל ליקח לבד יכולים (ס' השיחות תרח"ץ, עמ' 263)

[ב]

בפסח אין מכבדים באכילה ושתיה. אבל לבד רשאים ליקח (ס' השיחות תש"ג עמ' 58 - ללא סיפור מעשה ולא בשם אדמו"ר הזקן. וכאן הוא בשינוי מהקטע הקודם: לא "אין צריכים" אלא "אין מכבדים". וראה הקטע הבא).

[ג]

בפסח אין מכבדים, אך צריכים לתת אפשרות לקחת (ס' השיחות תש"ה, עמ' 91. והוא כעין האמור בקטע הקודם, אך נוסף חיוב על המארח לאפשר לאורח ליקח בעצמו)

[ד]

וכתב הרב מניז'נוב בס' מיכלא-דאסוותא (יח, ד): מנהג החסידים שאינם טועמין אחד אצל חבירו בפסח. ובהגדת לעלוב (עמ' ד, כד): החמירו שלא לאכול ולשתות אחד אצל השני בפסח - מען מישט זיך נישט. וכעין זה בהגדת בעלז (עמ' כ). וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' ריז), נטעי-גבריאל (ב, עמ' קמו) - ומה שהביא שם מצדיקים שלא חלקו "שיריים" בפסח, ראה בהגדת בית-אהרן דקרלין (עמ' קסז) שנהגו לחלק "שיריים". ולעיל (עמ' נ), שהרה"ק מנשכיז נתן "שיריים" משרויה גם למי שנזהרו מאכילת שרויה.