קה

שפיכה באצבע לכלי שבור

[א]

באמירת.. ישפוך.. ואין ליטול באצבע לשפוך כ"א בכוס עצמו, וישפוך לתוך כלי שבור (סידור אדמו"ר)

[ב]

שמעתי מאבי היקר מוהר"ש נ"י שסיפר, בעת שנסע חותנו השני הרב מו"ה אברהם [מאדיעווסקי, נפטר תרמ"ח] מו"ץ דחאראל מפעטערבורג, היה חג הפסח בלובאוויץ, וסידר את הסדר עם אדמו"ר מהר"מ [הצמח-צדק] נ"ע בחדר אחד. כשבא להשפיכות נטל אדמו"ר את הכוס ושפך את השפיכות באצבעו על הארץ. שאל אותו: מפני מה אתם עושים כן, השיב לו בזה הלשון: דער אלטער רבי האט אויך אזוי גיטאן [=גם אדמו"ר הזקן עשה כך]. שאל אותו: דער אלטער רבי האט דאך אליין גישריבן אין סידור אז מי זאל אזוי ניט טאהן [=הרי אדמו"ר הזקן עצמו כתב בסידור שלא לעשות כן], השיב לו: בא דעם אלטען רבי האט ניט גיקאנט אן שטייאין קיין כלי שבור אויף דעם טיש [=אצל אדמו"ר הזקן לא היה כלי שבור יכול לעלות על השולחן] (קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמז. ואין ידוע מיהו כותב הדברים. ועוד צ"ע, דלכאורה משיבו רק על כך ששפך על הארץ ולא לתוך כלי שבור, אך לא לענין השפיכה באצבע).

[ג]

כ"ק אדמו"ר זי"ע היה שופך מן הכוס לתוך כלי שהיה מונח על הקרקע, ועל פניו לא היתה נראית בכלי שום שבירה.

בדבר שיהא הכלי על הקרקע, ראה בס' ויגד-משה (עמ' קנד), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שט).

[ד]

הדיעות אם לשפוך מהכוס או ליטול באצבע ובאיזו אצבע, ראה בשו"ע אדמו"ר (תעג, נא) ובכף-החיים (שם, אות קסג). ולא מצאתי במנהגי החסידים שישפכו באצבע, אלא רק בהגדת זידיטשוב (עמ' מח), וכן מפורש במנהגי-בעלז (עמ' מג; לוח 'דבר יום ביומו') ששופכין באצבע קמיצה. בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' שח) הביא שגם מנהג צאנז באצבע. אך לא משמע כך מהגדת צאנז.