לח

הכרפס

[א]

כרפס. אנו נוהגין ליקח בצל (או תפוח-אדמה) (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ושם: ועיין מגן-אברהם סי' תעג, ד ובאחרונים)

[ב]

לכרפס בצל. רק אחר-כך כשנחלשו הדורת לקחו תפוחי-אדמה. אבל לא היה [מוהר"ש] שבע רצון מזה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע ממוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא)

אדמו"ר מוהר"ש היה נוהג כרפס בבצלים, ואחר-כך - מפני החולשה - התחילו בני-הבית לנהוג בקארטאפעלעס [=תפוחי-אדמה] (מרשימות אחד הת' דאוטבוצק, "מה ששמעתי מרמ"ש [= כ"ק אדמו"ר זי"ע] ששמע מכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א". ובס' המלך-במסיבו (א, עמ' קלא), שלדברי רש"ג כמדומה שלקחו תפוחי-אדמה לכרפס, והשיבו כ"ק אדמו"ר זי"ע שזה שייך לנשים).

[ג]

כ"ק אדמו"ר זי"ע היה מניח בקערה חתיכת בצל גדולה על קליפתה (ואילו ברשימה משנת תשי"ד נמסר: בצל שלם עם קליפתו) , וכשהיו מגיעים לאכילת הכרפס נטל - בסכין - מהחלק הפנימי (שבמרכז הבצל), ואותו היה טובל ואוכל. אחרי הוצאת החתיכה שנועדה לאכילה, לא היה מחזיר את שארית הבצל לקערה.

[ד]

וראה בס' ויגד-משה (עמ' קב-קח ובהוספות עמ' רצד), מנהגים שונים בסוגי הירקות הנלקחים לכרפס. ולענין לקיחת בצל הביא מיסוד-ושורש-העבודה, אלא ששם הוא עלי בצלים. ובס' היובל קרנות-צדי"ק (עמ' תרעח) נתבאר מדוע עדיף לקחת דוקא בצל. וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' רעט), ושם ציין לערוך-השולחן (תעג, י) ומעדני-שמואל (קיח, ד), ונראה מדבריהם שהמנהג הפשוט היה ליקח בצל.

והנה בשיחות-הר"נ מברסלב (אות רסה) מובא בשם מרן הבעש"ט נ"ע, שלא לאכול בצלים חיים, ומוסיף שם, שאפילו לא בתערובת כגון עם ביצים, וגם לא בשבת. ע"כ. אך מאידך גיסא, ידוע מצדיקים רבים שהקפידו בדוקא לאכול מאכלי בצל בשבת (ראה בס' מנהג ישראל תורה, ב, עמ' קיג-קיד). ושומר מצוה לא ידע דבר רע.