יט

רחצת קליפות הביצים

פעם, איזה ימים קודם חגה"פ, שהיה כבר מוכן לחגה"פ, אמרה האשה המבשלת למי מהבחורים מדוע אינם רוחצים את הביצים שהכינו בשביל חגה"פ.. ואמרו לה הבחורים שהם לא ידעו ולא שמעו מעולם שצריכים לרחוץ את הביצים.. נכנסו איזה שנים מהבחורים ושאלו מהרבנית הזקנה רבקה נ"ע, והיא בהיותה בר דעת גדולה עד מאד לא אמרה לא הן ולא לאו, כי-אם אמרה "בייא אונז וואשט מען ניט" [=אצלנו אין נהוג שרוחצים].. אבל נמצאו מהבחורים שאמרו מדוע לא לרחוץ, הא מכל-מקום יש בזה משום הידור. והגיע הדבר לכ"ק הבן [מוהריי"צ] זצ"ל והקפיד מאוד על זה, ואמר: אויף דער באבען וויל מען זיך ניט פארלאזען, נאהר אויף דער אידענע פון קיך [=על הסבתא אין רוצים לסמוך, רק על האשה מהמטבח]... (לקוטי-ספורים, עמ' רסא)

וראה בס' ויגד-משה (עמ' כו ובהוספות עמ' רפו) ובס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' קמה-קמו) בדבר זהירות זו וטעמיה. והיא רשומה גם בהגדת לעלוב (עמ' כג), הגדת בעלז (עמ' יט), הגדת סקווירא (עמ' טז. ובמנהגים עמ' י).