לג

הביצה

ביצה. מבושלת עד שתתקשה (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע).

בשו"ע (תעג, ד) כתב המחבר שנהגו שתהא הביצה מבושלת, והרמ"א כתב שהוא הדין צלויה וכך מנהג מקומם. ואדמו"ר בשו"ע (שם, כ-כא) כתב, בין צלויה בין מבושלת. מנהגנו שאת הביצה שבקערה אוכלים אחר-כך בסעודה (להלן אות קלו), ואכילה זו היא זכר לאבילות כמ"ש אדמו"ר בשו"ע (תעו, ו), וביצה קשה היא מאכל אבלים כמ"ש הרמ"א בשו"ע או"ח (תקנב, ה).

וראה בס' ויגד-משה (עמ' כו. רכה), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רל-רלא), חילוקי המנהגים בביצה צלויה, מבושלת וקשה.