טו

דגים מלוחים

נוהגים שלא לאכול דגים-מלוחים (הערינג) בפסח.

בראשונה נבעה חומרא זו רק מחשש שמא נתערבו פירורי חמץ במלח, וכבר כתב אדמו"ר בשו"ע (תמז, לו) שמכיון שאין הדגים הללו נאכלים בלא הדחה, "מותר לאכלו בפסח על-ידי הדחה שישרנו שלוש פעמים במים, ואם ישרנו בתוך כלי של פסח וגם ידיחנו יפה ויעבור מעליו משהו חמץ הדבוק בו, הרי זה משובח" (ובהגהת מהרי"ל אחי רבינו - הנדפסת ב'לוח התיקון' במהדורת זיטאמיר - נאמר: "והמחמיר בכל ענין הרי זה משובח").

ברם, בשנת תרל"ד יצא הרב מדינאבורג-דווינסק הרה"ג ר' אריה ליב זיוואוו (מתלמידי אדמו"ר הצמח-צדק) בקריאה בכתה"ע, וזה לשונו: בהיותי בבאברויסק גדולה שימושי, בהיותי משמש את הרב הגאון המפורסם מ' ברוך מרדכי זצ"ל עטינגער, ובק' באברויסק נוהגים כמו בעיירות החרדים לדבר ה', ואין אוכלים בפסח דגים-מלוחים שקורין הערינג. ופעם היה יוקר על דגים ובשר, ובקשו מאת הדר"ג אולי ימצא מקום להתיר דגים-מלוחים הערינג. והשיב כי לא יוכל עשות הדבר, כי אם בהסכם וקיבוץ לומדי העיר. וקיבץ כל הלומדים, ובאותו ועד וקיבוץ הנכבד, באו שני סוחרים נכבדים, והעידו בתורת עדות כד"ת.. [כי] המי מלח נעשה ממשקה הנעשית משעורים חמוצים שקורין מאלץ.. והסכימו באותו ועד הלומדים הג' שהיו עם הרה"ג מ' ברוך מרדכי זצ"ל הנ"ל, וגם אני הייתי באותו ועד, להזהיר ולפרסם אשר מה שמבואר בפוסקים החשש בהערינג משום שהמלח לא נבדק, והתירו על-ידי שרייה והדחה, והט"ז התיר גם בפסח בשעת הדחק - זה הוא רק לפי החשש שחששו מחשש משהו חמץ, אך לפי הגביית-עדות הזו, הנה הערינג הוא חמץ גמור, ואינו מועיל שום תיקון גם במקומות שנהגו היתר, ושצריך למוכרם בחמץ.

ובבואי לפה ק"ק דינאבארג, הנה גם הרבנים הגאונים שהיו לפני החמירו בדג-מלוח הערינג, אך מה שהחמירו היה מחשש משהו חמץ, והיו פרטים שהיו מקילים. וכשהתחלתי לפרסם החומר, כפי הגביית-עדות הנ"ל שהמה חמץ גמור, היה באותו ועד אחד.. וסיפר להמתפלאים בדבר חדש.. שהוא היה סוחר גדול מדגים-מלוחים.. וידוע אשר הרבה חביות מתבקעים וזב מהם הציר.. ושאל אצל סוחרי הערינג מה המה עושים, ואמרו לו אשר המה לוקחים משקה חמוצה הנעשה משעורים שקורין קוואס ונותנים בה מלח ושופכים לתוך הדגים-מלוחים.. והנה כאשר קודם החג-הפסח העבר היה פה ובסביבותינו דוחק על דגים ובשר, ושאלו פתח היתר על דגים-מלוחים, ולא התרתי להם, ותעל צעקתם... עכ"ל.

בשנים הסמוכות נהגו כתה"ע לפרסם דברי התנגדות ל"חומרא" זו; רב המתנגדים בדווינסק נטה להקל כדרכו, נתפרסם היתר בשם הרה"ג רי"א מקובנא וכן כתבו כי הרה"ג ר' אליהו קאלישער - בהיותו עוד אב"ד בסלבודקא - הוכיח לאחד שלא אכל דגים-מלוחים מחשש חמץ, ואמר לו שהוא מבזה את המועדות! בשנת תרמ"ב פרסם הר"ר יעקב שפירא מביעשינקאוויטש עוד שמועות בדבר החמץ שמערבים בדגים הללו, ושוב מלאו כתה"ע הכחשות. הרה"ג רא"ל זיוואוו חזר וכתב אליו את דעתו על סמך העדויות הנ"ל ועוד נוספות, וסיים: "ובאמת ברוב מקומות אינם אוכלים דגים-מלוחים בפסח, ובווילנא היו אוכלים, וזה כמה שנים נתברר להם להרבנים הגאונים דשם אשר המה חמץ גמור, והכריזו שלא לאכול, ואין אוכלים". שוב נתפרסמו הכחשות, ובין השאר כתבו מווילנא כי לא אסרו שם את הדגים הללו אלא שנה אחת בלבד, בשעה שיצא הקול לאוסרם, אך אחר החקירה והדרישה שבים הם ומתירים את אכילתם מדי שנה בשנה (כי לא נקבע היתרם לדורות). בכתביו של הרה"ג רח"ש דוב מהארקי (בעל ה'שבעים תמרים', בנו של הרא"ל זיוואוו הנ"ל) מובאות עדויות נוספות בדבר תערובת חמץ בדגים-המלוחים.

בקונטרס המנהגים דקוידנוב (אות סד) נאמר, שלא אכל דגים-מלוחים. אודות הרה"ק ר' שמעון מיערוסלב נמסר, שבאחרון-של-פסח הקל באכילת דגים-מלוחים (אהל-שמעון, עמ' קיב. וראה בדברי הרמ"א תמז, ה).