לב
אין אוכלין הזרוע
מדקדקין שלא לאכול לאכול הזרוע אחר-כך - שלא יהא כל דמיון לקרבן פסח (ס' המנהגים והגש"פ שם) , וכ"ק אדמו"ר זי"ע היה מותיר את הזרוע על הקערה בגמר הסדר. בשיחתו בליל ב' דחגה"פ תשט"ו אמר הרבי, שהנוהגים לאכול את הזרוע הוא משום הידור שמלאכת יו"ט תהא לשם אכילה [נראה שכוונתו באם בשלו או צלו ביו"ט], ומנהג בית הרב שלא לאכול הוא משום הידור בהרחקה מכל דמיון לקרבן הפסח.
וראה בס' ויגד-משה (עמ' רכז), שרבים נוהגים לאכול את הזרוע בלילה השני, או בסעודת היום השני של פסח. והוסף עליהם את מנהגי-קומרנא (אות שמ), מנהגי-מהריי"ו (אות שצו*) והנהגות רחה"ד מקוידנוב - שנהגו לאכול את הזרוע ביום השני של יו"ט.
ושלא לאכול זרוע (צלויה) גם למחרת היום, ראה בס' כף-החיים (תעג, סג. תעו, ב). וראה גם הע' 1 בסעיף הקודם. וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שכא-שכב).
ובס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תעג) כתב: אין להשליך הזרוע אחר הלילות לכלב או לאשפה, אחר שיחדה זכר קדשים, רק ישרפנו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.