צד

נוסח השאלות וסדר השואלים

[א]

מנהגנו אשר השואל מקדים לאמירת "מה נשתנה": טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיר קשיות [=אבא אשאלך ארבע קושיות]. - וגם אם אין לו אב אומר כן - וממשיך: מה נשתנה.. הלילות. וואס איז אנדערש די נאכט פון פסח פון אלע נעכט פון א גאנץ יאר. די ערשטע קשיא איז, שבכל הלילות אין אנו.. שתי פעמים, אלע נעכט פון א גאנץ יאר.. צוויי מאל, איין מאל כרפס אין זאלץ וואסער, דעם צווייטען מאל מרור אין חרוסת. די צווייטע קשיא איז, שבכל הלילות.. (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

[ב]

גם מי שאין לו אב, ר"ל, אומר לפני 'מה נשתנה' "טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיר קשיות". וסמוכות לזה, שגם מי שאין לו אב ואם, ר"ל, צריך לומר בברכת-המזון: "הרחמן היא יברך את אבי מורי כו' אמי מורתי כו'" (לוח 'היום יום', עמ' מה. ומקורו בשיחות חגה"פ תרח"ץ, ס' השיחות תרח"ץ, עמ' 261) .

ובאגרות-קודש אדמו"ר זי"ע (ב, עמ' רמ): לא שמעתי בזה לא טעם ולא מקור.

ומה שנ"ל, שהוא מפני "מכבדו בחייו מכבדו במותו", וכנפסק הדין בשו"ע יורה-דעה סי' רמ (וראה גם זוהר ח"ג סוף פ' בחוקותי, ובמקומות שציין בניצוצי-זוהר שם).

[ג]

אצל הוד כ"ק רבינו הזקן היו כל הבנים שואלים "מה נשתנה": אדמו"ר האמצעי, ר' חיים אברהם ור' משה, ואחר-כך שאל הנכד - הוד כ"ק אאזמו"ר הצמח-צדק. וכולם שאלו באותו נוסח: "טאטע איך וועל ביי דיר פרעגען פיער קשיות" [=אבא, אשאלך ארבע קושיות].

כשסיימו, היה אדמו"ר הזקן עצמו אומר בלחש באותו נוסח: "טאטע..." (ס' המאמרים תש"י, עמ' 184, משיחות חגה"פ תש"ט)

[ד]

אצל הוד כ"ק רבינו הזקן היו הבנים והנכדים שואלים את ארבע הקושיות.

הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק נהג לשאול את הקושיות - אחרי שכל הילדים והנכדים סיימו לשאול - והיה פותח במלים: "זיידע, איך וועל ביי דיר פרעגען די פיר קשיות" [=סבא, אשאלך את ארבע הקושיות].

כך נהג הצמח-צדק גם בשנות חייו האחרונות, אף שהיה זקן מאוד לפי ערך.

הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש נהג גם הוא באותה צורה: תחילה שאלו את הקושיות הבנים ושני הנכדים (בערקע ואהרן-יוסף בני דודתי מרת דבורה-לאה), אחריהם היה מוהר"ש עצמו שואל, ופותח: "טאטע איך וועל ביי דיר פרעגען די פיר קשיות". כך נהג גם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב], אלא שבשנים האחרונות אמר זאת בלחש [ובס' השיחות תרח"ץ (עמ' 261): סיפר כ"ק אדמו"ר (מוהריי"צ) כי אאמו"ר (מוהרש"ב) בימים הראשונים היה אומר כן בקול, וגם אחר-כך - בשנים הבאות - היה אומר איזה דבר בלחישה, אשר שיער שאומר זה].

גם כ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] אמר בלחש את הקושיות, אחרי ששאל נכדו רש"ב שי' (ס' השיחות תש"ד, עמ' 87. נעתק ברובו לס' התולדות מוהר"ש [ברוקלין תש"ז], עמ' 72])

[ה]

אצל אאזמו"ר [מוהר"ש] שאלו כולם; הרז"א שאל, וגם ר' מענדל כשהגדיל שאל וכו'. וגם הוא בעצמו שאל - להיות כי פסח הוא זמן שאלה - ואמר: "טאטע איך וועל בא דיר פרעגן" וכו' (ס' השיחות תרצ"ט, עמ' 324)

[ו]

מהר"ש נ"ע היה אומר "מה נשתנה" ביחד עם בן השואל. ליל א' רז"א, ליל ב' אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע. כשגדל רמ"מ נ"י: ליל א' רז"א ואדמו"ר נ"ע, ליל ב' אדמו"ר נ"ע ורמ"מ נ"י. ומקודם היה [מוהר"ש]

אומר בלחש: טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיער קשיות. לא היה מתרגם לז'רגון [=לשון אידיש] ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ה בווארשא. וראה הקטע הבא)

[ז]

אצל אדמו"ר מוהר"ש בלילה הראשון רז"א היה שואל, ובלילה השני אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע. ואחר-כך כשהגדיל ר' מענדל [בן מוהר"ש], היה שואל בלילה הראשון רז"א ואדמו"ר נ"ע, ובלילה השני אדמו"ר נ"ע ור' מענדל. והיה [מוהר"ש] אומר עמהם גם-כן. ומקודם אמר בלחש "טאטע איך וועל בא דיר פרייגין פיער קשיות" (מרשימות אחד הת' דאוטבוצק "מה ששמעתי מרמ"ש [= כ"ק אדמו"ר זי"ע] ששמע מכ"ק אד"ש [= מוהריי"צ נ"ע]". וראה הקטע הקודם)

[ח]

לאחר אמירת "מה נשתנה כנ"ל" [עם ההקדמה וההעתקה לאידיש]

על-ידי הקטן שבמסובים, נהג כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] לחזור ולאמור - בלחש - "מה נשתנה" כו' (עם הקדמה הנ"ל) והעתקתה (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

ידועה הנהגתו של של כ"ק מו"ח אדמו"ר, בוודאי נהגו כך גם רבותינו נשיאינו שלפניו, שאחרי אמירת "מה נשתנה" על-ידי הקטן שבמסובים, נהג לחזור ולומר בעצמו "מה נשתנה". הנהגת רבותינו נשיאינו שהתפרסמה ברבים ובאופן של הדפסה - על-פי הוראתם - אינה הנהגה השייכת ליחידי-סגולה בלבד, הנהגת של "נשיא" וכיוצא בזה, אלא זו הוראה לכל אלו ששמעו אודות הנהגה זו. וכן הוא גם בנוגע לענייננו, הנהגת רבותינו נשיאינו לחזור על אמירת "מה נשתנה" אחרי שהבן שאל, שזו הוראה לרבים. ¹ (שיחת י"א ניסן תשמ"ג. ס' ההתוועדויות, ג, עמ' 1226. ומבאר שם, שאין זה "מנהג טוב" גרידא או "הידור", אלא כך מפורש ברמב"ם, שאחר "וכאן הבן שואל" מוסיף הוא וכותב: ואומר הקורא "מה נשתנה". ולא כדברי הרמ"א ופסק אדמו"ר בשו"ע [תעג, מ], שבאחרים שואלים אותו אין הוא צריך לומר "מה נשתנה", אלא מתחיל "עבדים היינו").

[ט]

כשהיה כ"ק אדמו"ר זי"ע עורך את הסדר בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, לא היה מישהו ששאל, וכולם היו אומרים "מה נשתנה" כדרך אמירת כל ההגדה. הרבי היה מתחיל לומר, בשקט, ואחריו היו מתחילים כולם.

[י]

מנהג ישראל בכמה מקומות, שהראשון לשאול את הקושיות הוא הקטן שבבנים (שיחת אחש"פ תש"מ. ס' ההתוועדויות, עמ' 698. וראה המובא לעיל משיחות תש"ט, שבני אדמו"ר הזקן שאלו קודם לנכדו הצמח-צדק. ובס' השיחות תש"ד עמ' 77, שאחרי ששאל נכדו, ציוה מוהריי"צ לילד קטן יותר - י [וסף] ב"ר ש [מואל] ז [למנוב] - לשאול).

[יא]

אם אין לו בן, אזי הבת שואלת (שיחת אחש"פ תשד"מ. ס' ההתוועדויות, ג, עמ' 1525)

סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], שאצל אדמו"ר מוהר"ש היה נהוג שכל אחד מהבנים היה שואל "מה נשתנה", ולאחת הגירסאות בסיפור זה - גם הבנות היו שואלות "מה נשתנה" (שיחת י"א ניסן תשמ"ג, ס' ההתוועדויות, ג, עמ' 1230) .

[יב]

וראה בס' ויגד-משה (עמ' קמט-קנ ובהוספות עמ' רצו), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שא-שג), בדבר האם בן אחד שואל או כל הבנים, בנות האם שואלות, סדר השואלים בגדול החל ובקטן כילה, האם הנכדים שואלים, האם חוזר הנשאל ושואל את הקושיות.

ומובא שם, שאצל צדיקי בעלז, אחר ששאלו הבנים חזר האדמו"ר ושנה את הקושיות (ובמנהגי-בעלז עמ' מב, שבן אחד שואל, וכולם חוזרים אחריו. וכך בהגדת בעלז עמ' סד: בעל-הבית וכל המסובים חוזרים על השאלות. וכעין זה הוא גם במנהגי-קרלין, ובמנהגי הבית-אהרן עמ' 6). שאלה על-ידי בן אחד וחזרה על-ידי המקריא, כן הוא במנהגי-קומרנא (אות שכז-שכח), הגדת לעלוב (עמ' נ - והשואל לאו דוקא בן, אלא אחד הצאצאים הקטנים). שאלה על-ידי כל הבנים וחזרה על-ידי האדמו"ר או בעל-הבית - כן הוא במנהגי-אליק (אות קכד) ובס' ערכי-יהושע (אות קכו. ושם, ששאלו כל הבנים והבנות, עד שהתחתנו וילדו בנים, בקטון החל ובגדול כילה). בהגדת ראפשיץ (אות כב) שבעל-הבית חוזר, ומשמע שם שכל הבנים שואלים. הרה"ק משינווא נהג לחזור על "מה נשתנה" לפני אמירת "עבדים היינו" (הגדת צאנז, עמ' רד).

אצל הרה"ק ר"י מאמשינוב: כל הבנים והנכדים, בלי יוצא מן הכלל, שואלים "מה נשתנה" (אהל-יוסף עמ' קג - ולא נרשם שהאדמו"ר חזר אחריהם).

במאיר-החיים (עמ' קפז), ששאלו כל הבנים, הנכדים והנינים, והוא הנהיג שגם התלמידים וכל קהל המסובים ישאלו (מסתמא כולם יחד). בהגדת לב-יחזקיה (אות נו-סא), שכל הבנים - גם הנשואים - היו שואלים בעמידה על ספסל, בלילה הראשון מתחילין בגדול ובלילה השני בקטן. את הקושיות היו מסיימים באמירה: "טאטע זיסער ענטפער אונז א תירוץ", הרב היה חוזר על הקושיות, ומסיימן גם-כן באמירת "טאטע זיסער ענטפער אונז א תירוץ". בהגדת ביאלא (עמ' 15), כל המסובים שאלו, החל בקטן וכלה בגדול, וכולם הקדימו "טאטע לעבין וכו'" ופירשו כל הקושיות באידיש, ואחר-כך הוא עצמו חזר ושאל ופתח "טאטע אין הימעל" וכו'.