יב

כלי חרסינה וקישוטים

[א]

בין כלי הפסח של אדמו"ר מוהרש"ב היו גם צלחות עם פסי זהב סביב לשפתן (שמעתי מהרה"ח ר' רפאל הכהן ע"ה, ששמע מהרה"ח רשד"ב זיסלין ע"ה. ויתכן שהוא ראה את הכלים הללו באותו אירוע שהרבנית שטערנא שרה ע"ה סיפרה על דאגתו של הרבי נ"ע מאבדן המפתח של ארון הזכוכית שבו היו כלי הפסח - ראה שמועות-וסיפורים, א, עמ' קה).

[ב]

גם בשולחן שבו היסב כ"ק אדמו"ר זי"ע ל"סדר" בבית כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, ראינו שהכלים היו כלי חרסינה (פארצעלאן), ובהם קישוטי צבע ופסי זהב.

הרה"ק ר"מ מפרמישלאן שלח פעם לרה"ק ר"י מרוז'ין שלא ישתמש בפסח בכלי פורצלאן (גדולים-צדיקים, עמ' עז - וניכר ששמע לדבריו). וראה בס' רזא-דעובדא (עמ' קכג), שבכל ימי הפסח לא השתמשו בכלי חרסינה אלא רק בכלי זכוכית. במנהגי-מהריי"ו (אות שדמ), שהשתמש רק בכלי זכוכית (ומיירי בליל הסדר, ואולי נהג כך גם בכל ימות הפסח). בהגדת צאנז (עמ' קמז), שלא השתמשו בביתו בכלים מזוגגים. במנהגי-בעלז (עמ' מא), שלעצמו החמיר להשתמש רק בכלי כסף וזכוכית, ולא בכלים מזוגגים. ובהגדת לעלוב (עמ' כב), שלא השתמשו בכלים צבועים, אלא רק בקישוטי זהב.

החשש שבכלים מזוגגים וצבועים - וגם החרסינה בכללם - מבואר בשו"ע אדמו"ר (תנא, סט-עא), והוא תלוי במנהג המקום ובידיעת דרכי האומנים.

ובערוך-השולחן (שם, מז-מז) כתב, שבימינו ידוע שאין כל חשש בכלים חדשים מזוגגים וצבועים. גם בין המחמירים היו שידעו שאין בזה כל חשש, וכמובא בהגדה דלעלוב (שם): אדמו"ר זיע"א היה אומר, שהגם שבדורות אלו יש כמה דברים שאין בהם החששות שהיו מלפנים, אך מנהג אבותינו בידינו, ולא רצה לשנות. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (א, עמ' קע-קעא).