כח

[א]

נוהגין להפסיק במפה בין מצה למצה (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ושם: והטעם מבואר בסידור [האריז"ל] קול-יעקב. וכן הוא גם-כן בתפארת-ישראל סוף מסכת פסחים (תוספות-חיים).

[ב]

וכך ציין כ"ק אדמו"ר זי"ע ברשימותיו (חוברת ה עמ' 18) , מהנהגות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרצ"א בריגא: המצות מניח בין כפלי אלונטית, על-דרך כמו בין דפי ספר, ודף בין מצה לחברתה.

וראה בס' ויגד-משה (עמ' יט-כ ובהוספות עמ' רפה), ושכן הוא גם במנהגי בעלז, אך לא כן בס' דרכי חיים ושלום (אות תקפד). וכמנהגנו ראה גם בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סא ובהגדת קוידנוב), סידור קרלין (ובמנהגי הבית-אהרן מקרלין עמ' 6, שהיתה זו מפה אחת ארוכה שקיפלה בין מצה למצה), הגדת לעלוב (עמ' מט), קדושת-ישראל (אות מז), רזא-דעובדא (עמ' קכז), הגדת סקווירא (עמ' יט. מנהגים עמ' יג). וראה גם בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רעח-רעט), נטעי-גבריאל (ב, עמ' רכד).

[ג]

[מוהריי"צ] הניח הבדל בין מצה למצה, והיה נוהג כן בענין גילוי וכיסוי הפת ובהגבהת הכוס, אך לא היה מקפיד לסלק הקערה (רשימת הת' הנ"ל מאוטבוצק "מה ששמעתי מרמ"ש [= אדמו"ר זי"ע] ששמע מכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א")

[ד]

כ"ק אדמו"ר זי"ע הניח מפה של בד תחת המצות, וקצה השני על המצות. ובין כל מצה הניח מפה של נייר. וכל מפה קיפל מעט כדי שיראו המצות כשמסירים מפה העליונה, ומדייק שיתראו אז כל המצות ולא רק אחת (על-פי רשימה משנת תשי"ד. המלך-במסיבו, ב, עמ' שג)

אך בשנים מאוחרות יותר השתמש רק במפת בד, שבין קפליה הניח את שלוש המצות.