יד
"הרחמן הוא יחזיר.. אמן סלה".
לא כמנהג המסיימים "אמן" (דרכי-חיים-ושלום, אות תרכה). ולא כאומרים "יהי רצון שיבנה בית-המקדש" וכו' (שו"ע אדמו"ר תפט, יא; 1 סידור האריז"ל משנת-חסידים [אך לא בסידור הפרד"ס שעל-פי המשנת-חסידים]; סידורי אשכנז).
ובמשמרת-שלום (לו, ה) הרכיב את שני הנוסחים.
וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' קיח-קכה), בדבר האמירות והבקשות השונות בסדר ספירת-העומר.
הערות
- 1. בשו"ע שם כתב אדמו"ר הזקן את הטעם למנהג זה: לפי שעכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש, ואין בספירה זו עשיית מצוה כלל, שהמצוה הוא לספור לעומר, ועכשיו אין לנו עומר לספור לו, אלא שחכמים תקנו לספור זכר למקדש, לפיכך מתפללין שיבנה בית-המקדש ונקיים המצוה כתיקונה. עכ"ל. אבל טעם זה שייך גם בשאר המצוות שהן זכר למקדש, ואעפ"כ לא מצינו שיתפללו בשעת קיומן שיבנה בית-המקדש וכו'. ובפשטות י"ל, כיון שאופן קיום מצוה זו עתה שווה ממש לאופן קיומו בזמן המקדש, משא"כ בשאר המצוות שנעשות כזכר למקדש, שהן חלוקות גם באופן קיומן. לכן כאן יש צורך להדגיש שאין זה אלא "זכר למקדש", ורק בבנין בית-המקדש נקיים את המצוה כתיקונה. וי"ל גם טעם פנימי למנהג זה, היות ותוכנה ועניינה של ספירת-העומר הוא המשכת בחינת "מחרת השבת" בעולם, ועד להמשכת וגילוי שער הנו"ן - ששלימות המשכתו תהיה בגאולה העתידה, לפיכך מתפללין על כך מיד "שיבנה בית-המקדש". ובנוסח "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית-המקדש" וכו' שבסידור אדמו"ר, יש הוספה על הנוסח "יהי רצון שיבנה בית-המקדש", שאין הוא רק בלשון בקשה ותפילה על העתיד, אלא יש בו גם לשון וודאות (על-פי ס' ההתוועדויות תשנ"א, ג, עמ' 87).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.