קעב
פזמונים
[א]
הנוהגים לומר פזמונים אין להפסיק בהם בין ברכה זו ["ישתבח.. חי העולמים"] ובין ברכת הכוס, אלא מיד אחר-כך יברך על כוס רביעי "ברוך.. פרי הגפן". ושותה בהסיבה (סידור אדמו"ר) .
ובשו"ע אדמו"ר (תפ, ג): יש אומרים שצריך לשתות הכוס מיד לאחר חתימת "ישתבח"... קודם אמירת הפיוטים שנוהגין לומר, שהרי תקנת חכמים היתה לגמור "הלל" ו"ברכת השיר" על כוס רביעי, ואם-כן אין להפסיק ביניהם בפיוטים שאינן מתקנה כלל. אבל אין נוהגין כן במדינות אלו.
[ב]
"הנוהגים לומר פזמונים" - בבית הרב אין נוהגין לאמרם (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .
[ג]
אין אומרים "חסל סידור פסח" אחר שתיית הכוס הרביעית, וגם לא בסיום הסדר לפני "לשנה הבאה בירושלים" או אחריו.
רבינו הזקן בסידורו לא שילב את "חסל סידור פסח" אחר ההגדה, היות ובחב"ד הפסח אינו נגמר, והוא נמשך תמיד. הן אמת כי כל המועדים נמשכת הארה מהם בכל יום, אלא שבפסח החג עצמו נמשך תמיד 1 (על-פי ס' השיחות תש"ג, עמ' 75. ונעתק בסיום ההגש"פ לאדמו"ר זי"ע)
לכאורה צ"ע מדוע נזקק ענין זה לביאור, והרי הוא ככל שאר הפזמונים שאינם נאמרים. ברם, מצינו שחרוזים אלו שונים מהשאר, כגון בסידור האריז"ל של הבעש"ט שרק הם רשומים שם, ולא האחרים. וראה גם בסעיף הבא, שהיו שנהגו לומר רק "חסל סידור פסח" ולא את שאר הפזמונים.
[ד]
בהגדת רוז'ין (עמ' קמא): בסדיגורא ובבויאן היה המנהג שלא לומר שום פיוטים אחר הכוס הרביעית, ואת הפיוט "חסל סידור פסח" ו"לשנה הבאה" אמרו באחרון-של-פסח. ובמנהגי-קומרנא (אות שמב), שלא אמרו את הפזמונים, אלא רק שרו "חסל סידור פסח", ויצאו בריקוד. ועוד שם (באות שמג), שהאדמו"ר ר"ב היה אומר אחר הריקוד את כל הפזמונים, חוץ מ"חד גדיא". ובהוספות-מנהגים זידיטשוב (אות סט), שלא היו אומרים את הפזמונים "אחד מי יודע" ו"חד גדיא".
בדבר השיטות אם שתיית הכוס הרביעית היא אחר הפזמונים או לפניהם, וחילופי המנהגים בזה, ראה: הגדת צאנז (עמ' רי ס"ק לה), הגדת ראפשיץ (עמ' רפ), ויגד-משה (עמ' רסא-רסב), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שפט-שצ).
ובמנהגי החסידים, הנוהגים לשתות מיד ללא הפסק פזמונים, כן הוא בהגדות: באר-מים, בעלז, לעלוב, קוידנוב, זידיטשוב, 'במסלה', ספינקא, קרלין, בית-צאנז, ביאלא, טשכנוב, מנהגי-קומרנא (אות שמא), ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיח), דרכי-חיים-ושלום (אות תריב), סידור אור-הישר. וכן הוא בסידורי האריז"ל של הר"ר שבתי הר"י קאפיל והמשנת-חסידים. וכך גם בסידור האריז"ל של הבעש"ט.
ושתייה אחר הפסק פזמונים, כן הוא בהגדת חלקת-בנימין ובהגדת ויז'ניץ, ובסידורים: ראדיוויל, לב-שמח, אור-לישרים, אור-זרוע וסידור האריז"ל להר"ר אשר.
ובס' ערכי-יהושע (אותיות קלו, קלט), שבלילה הראשון שתה את הכוס הרביעית מיד בגמר ה"הלל", ואילו בלילה השני הפסיק באמירת פזמונים בין ה"הלל" ושתיית הכוס.
הערות
- 1. להעיר שפסח עניינו מדת החסד, שהוא "יומא דאזיל כולהו יומין". וגם בנגלה מפורש ענין זה שיציאת-מצרים - תוכנו העיקרי של חג-הפסח - נמשכת באופן תמידי: זכירת יציאת-מצרים הוא (כלשון ס' החינוך) "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו", ומובן מזה שבכל מצוה שאנו עושים, וכן בכל העניינים הנעשים "לשם שמים" או באופן של "בכל דרכיך דעהו", קיימת ההשפעה היסודית של יציאת-מצרים, שהוא ה"יסוד" המעמיד את כל פרטי "בנין" התורה, המצוה והאמונה. והיות ועבודת הבורא היא תמידית , אם בקיום התורה והמצות ואם בקיום הציווי "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", נמצא שיציאת-מצרים - יסוד עבודת ה' - נמשכת באופן תמידי (על-פי לקוטי-שיחות, ה, עמ' 174 ואילך. ועוד שם ביאור נוסף).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.