ח

יי"ש של פסח

[א]

בפסח הראשון [שסעדו הת' בליובאוויטש] בשנת תרס"ו, בשעת הסעודה בזאל הגדול, נזדמן לדבר על יי"ש של פסח, שהיה בקבלה מכ"ק אדמו"ר הצמח-צדק זצ"ל להחמיר בזה שלא להשתמש כלל בפסח, וכן היה שלא השתמשו כלל. ואמר כ"ק הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל, שנזדמן אז דער טאטע [אדמו"ר מוהר"ש] זצ"ל האט געניצט באחרון דחגה"פ יי"ש של פסח נאך האלבען טאג [=אירע שאבי - מוהר"ש - השתמש ביי"ש של פסח באחרון-של-פסח אחר חצות היום] (לקוטי-ספורים, עמ' צב, ממה ששמע אז מהרה"ח ר"ש גרונם ז"ל, שהיה גם-כן מהמסובים בשולחן הרבי)

[ב]

ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע (ד, עמ' 19) , מובאים דברים שסיפר לו אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרצ"א בריגא, ובהם גם התבטאות חריפה של אדמו"ר מוהר"ש כנגד ה"פסח'דיגע בראנפען" (ראה במנהגי חג-הסוכות, אות מג, ובהע' שם)

[ג]

שמעתי בליובאוויטש, שאמר [אדמו"ר הצמח-צדק] שהגאון ר' עקיבא איגר ז"ל אוסר זה מטעם הכמוס, אם היה אומר בזה איזה טעם עפ"י תורה היינו יכולים לעיין בדבריו (בזה הלשון שמעתי: וואלטען מיר קענען אריבער גיין), אבל כיון שאוסר מטעם הכמוס ואינו אומר טעם גלוי, קענען מיר ניט אריבער גיין (לקוטי-ספורים, עמ' צב) .

ועיי"ש שמציין לשו"ת הצמח-צדק (או"ח סי' נא ושער המילואים סי' ו), ואומר: "ואף כי שם לא מוזכר 'טעם הכמוס', אפשר שהיה זה ידוע להם בעל-פה". אבל בכרוז שפרסם הגרעק"א [כ' כסלו תקצ"ו], שאליו כוונת הצמח-צדק במש"ש "אשתקד נשלח תשובה לכל המדינות מהגאון ר' עקיבא איגר נ"י שהחמיר מאד וצווח ככרוכיא להיזהר בעשיית יי"ש לפסח" - נאמר בו במפורש: "ונוסף על כל זאת, אי גם יהיבנא להו כי כן הוא שנעשה משקה זה באמת בלי שום תערובת חמץ, עוד רחוק בעיני ורוחי זרה למשתי אותו בימי דפסחא מטעם הכמוס עמדי וצפון בקרבי, העת לא עת לגלותו כיום" - ראה בס' 'מכתבי רבי עקיבא איגר', אה"ק תשכ"ט, סי' ק. וראה קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב (עמ' קסט-קע).

עוד נדפסו בקובץ יגדיל-תורה הנ"ל גל כב (עמ' תקפא-תקפט), תשובות בענין הגעלת כלים לשם ייצור יי"ש של פסח, וגם הרה"ח מוהרי"א בהר"ד מוויטבסק התיר. אך היה זה בשנת תקצ"ז, קודם שנתפשט האיסור, ואחר-כך חזר בו הרב מוויטבסק מהיתרו (ראה בהע' שם עמ' תקפא). גם חילופי השו"ת בין הצמח-צדק והרה"ח ר' נחמיה מדובראוונא (שו"ת דברי-נחמיה, או"ח, כט-ל) הן מאותה תקופה, ולכן דנו רק בדיני ההגעלה. ושם נזכר שגם הרה"ח ר' אהרן מקרימנטשוק (נכד אדמו"ר הזקן) נמנה עם המתירים.

אך בקובץ יגדיל-תורה הנ"ל גל' ה (עמ' לט-מ) נדפסה תשובתו של המ"ץ דליובאוויטש רי"ב הורוויץ (והיא משנת תר"ב), בנידון יי"ש של פסח שנשלח בכלי מזופת ללא חותם, ועל-פי הפרטים המבוארים שם "ובצירוף משמעות דברי הרב [הצמח צדק] שי'" (שאמר על המחמירים שזו חומרה יתירה וחשש רחוק), פוסק הרב הנ"ל "להתיר לשתותה בפסח בלי שום גמגום כלל"! וצ"ע.

[ד]

חסיד א' מעיר קאראפ הביא באיזה פעם משקה יי"ש קודם חגה"פ לכ"ק אדמו"ר הצמח-צדק זצ"ל, ואמר לו הצמח-צדק זצ"ל הלא אין אנחנו משתמשים יי"ש בפסח, ואמר לו החסיד, רבי, אני תיקנתי זה בעצמי מתפוחי-אדמה ולא שייך בזה שום חשש, ומכל-מקום לא קיבל ממנו (לקוטי-ספורים, שם)

[ה]

שמעתי מהזקן ר' מיכאל בלינער ז"ל [המשפיע ר' מיכאל "דער אלטער"], שבנו של ר' זאב הנ"ל [ר' זאב מבעשינקאוויץ], ור' מיכאל קראו מנחם בעשינקאוויצער, אמר פעם אחת להצמח-צדק שיעשה עבורו יי"ש כשר לפסח, אמר הצמח-צדק: לא! אמר ר' מנחם להצמח-צדק שיעשה בביתו מתפוחי-אדמה, וגם על-זה לא היה מרוצה. ולמה, אמר לו שהגאון ר' עקיבא אייגער זצ"ל כותב שלא לשתות יי"ש בפסח מטעם הכמוס, לו היה כותב על-ידי לומדות, אולי אז היה באפשר להשיג עליו, אבל מכיון שכותב מטעם הכמוס, איני רוצה לנגוע בטעם הכמוס שלו (מרשימות כת"י הרה"ח ר' בער יפה ע"ה. ובקיצור לשונו - ולא בשמו - נעתק לשמועות-וסיפורים, ג, עמ' 269)

[ו]

הרב המגיד ממזריטש נהג שלא לשתות יי"ש בפסח, פעם במסיבה כבדוהו ביי"ש וסרב לשתות, והסביר למה אינו שותה: כתוב בזוהר הקדוש שהמצה נקראת "מיכלא דאסוותא" (מאכל מרפא), וכולם יודעים שכשלוקחים רפואות אין שותים יי"ש (שמועות-וסיפורים, ג, עמ' 245 - ללא ציון מקור השמועה)

[ז]

אף כי כן היה המנהג בליובאוויטש שלא השתמשו בפסח כלל בשום יי"ש, מכל-מקום ידוע לי הכותב שורות האלו ברור, שלא היו נזהרים בהנאה ממנו, והיו משתמשים בו בשביל להדליק.. ובשביל פסח לקחו ספירט של פסח (לקוטי-ספורים, עמ' קצג. וראה בכרוז של רבני ווארשא (יגדיל-תורה נ.י. גל' נב שם) , המסתמכים על קריאתו הנ"ל של הגרעק"א, וקובעים שהאיסור הוא גם "על המשהה בביתו משקה הנ"ל בימי חג, כמו שאר חמץ גמור, ואין מועיל שום הכשר כלל").

[ח]

וראה בשדי-חמד (כללים, מערכת ג אות יא): "רב וגאון בדורנו מוהר"ר אליעזר ארלאזאראוו יחי' [הוא הרה"ח אבד"ק ראמען].. האריך.. בנועם שיח אודות היי"ש לפסח מתפוחי-אדמה (קארטופלין) אשר דיברו בזה גאוני דורנו.. על אשר גזר ואסר יי"ש הנ"ל הגאון ר"ע איגר ז"ל (ראה המצוין שם, אך התשובה עצמה לא נדפסה שם. וראה עוד בשדי-חמד, אסיפת דינים, מערכת חמץ-ומצה, סי' ז אות ט סי' ו אות יא).

ותשובה זו, משנת תרמ"ט, נדפסה בכתבי-העתים באותם ימים (והיא גם בס' תשובות-אליעזר כת"י ירושלים מס' 1922 סי' קכא). וכותב שם שגזירת הגרעק"א לא נתפשטה "במדינתנו" (ואף מעיקרה לא נגזרה על חוץ למקומו, ואי-אפשר לרב לגזור על חוץ למקומו), ושותים יי"ש הנעשה מבוריקעש וכד' ועתה - כשלמדו לעשות גם מקארטאפעל בלי חשש חימוץ - יהיה מותר גם יי"ש מקארטאפעל.

ע"כ. ועוד הביעו אז את דעתם להיתר גדולי הרבנים (כהג"ר יצחק אלחנן מקובנא, הנצי"ב מוולוז'ין ואחרים), וכן עוד מרבני אנ"ש: הג"ר יחזקאל סערקין מקאפוסט, הג"ר אלעזר ברכהן מפאלאצק, הג"ר חיים יעקב ווידרעוויץ ממוסקבא, הג"ר אריה ליב האפט מקאנאטאפ. ונודע שבליטא לא פשט מעולם איסור זה, ואכמ"ל.

[ט]

עוד בדבר יי"ש דפסח, ראה בס' זכרון-טוב (עמ' 36): ובענין שתיית יי"ש של פסח היה אדומו"ר [ר"י מנעשכיז] זצוקלה"ה מקפיד גדול על זה, והנהיג שלא לשתותו אפילו באחרון-של-פסח. ואמר ששני פעמים באו לידו מעשיות בענין יי"ש של פסח שנעשה בהכשר גדול מיד אנשים כשרים מאוד, וקודם שרצה לשתותו באה אליו ידיעה שנתערב בו איסור חימוץ. ולכן יש להתרחק מזה. עכ"ל.

ובילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (הוספות, אות מה): בסוף ימיו פסק אמנם לשתות בפסח את המשקה הנעשה משזיפים (שליוואוויץ בלע"ז) משום מעשה שהיה, שכשגגה היוצאת מלפני השליט קרא פעם אחת את המשקה ההוא בשם יי"ש ("בראנפען") - שם המיוחד למשקה של חמץ - ומאז לא שתה בפסח משקה זה. אבל ציוה למקורביו בפירוש שלא לפרסם חומרא זו בין העם, כי הרי זה כגזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

הרה"ק רצ"ה מליסקא לא היה שותה שום משקה יי"ש, אפילו אם נעשה באופן היותר מועיל (דרכי-הישר-והטוב דף ל, ב). בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סד), שלא שתה יי"ש אפילו מפירות האילן, וכל-שכן מתפוחי-אדמה. בס' ערכי-יהושע (אות קלד), שלא שתה יי"ש בפסח, אלא רק באחרון-של-פסח. ובס' דרכיו נימוקיו ושיחותיו של החפץ חיים (עמ' לה): יי"ש של פסח לא היה בבית אבא בפסח משום שיש עוררים על עשייתם ושמירתם לפסח. וראה בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקעג) שבעל ה'דרכי תשובה' נתן הכשר ליי"ש. בהגדת צאנז (עמ' קמג), שהרה"ק ר"ש מבאבוב נתן הכשר ליי"ש ולקח לשתות ממנו בפסח. בס' אמרי-פנחס השלם (אות רעז), ששתו יי"ש בפסח - אך הוא לפני שיצא האיסור מהגר"ע איגר. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רי).

וראה עוד להלן בדבר שתיית יי"ש דפסח באחרון-של-פסח.