קעא

אומרים "הלל הגדול" ו"נשמת" - ואין אומרים "האדרת והאמונה".

מסיימים ב"ישתבח" וחותמים ב"מלך יחיד חי העולמים". ולא כנוסח הרווח שמסיימים ב"יהללוך.. מלך מהולל בתשבחות".

ראה שער-הכולל (מח, מד; כ, ג). וכן הוא גם לנוסח הגר"א. וראה שו"ע אדמו"ר (תפ, א) שהביא דיעות ומנהגים שונים, ולא הכריע ביניהם (ולא הביא מנהג כדעתו בסידורו). ובס' משמרת-שלום (בסוף הביאור לסי' לה) כתב: באמת היא פלוגתא בגמרא ופוסקים, ואין בידינו להכריע. אך כאשר מנהגנו לומר "הלל" בבית-הכנסת אחר ערבית וחותמין ב"יהללוך", היה נראה לכאורה דיותר טוב לחתום בהסדר ב"ישתבח". ואפשר מטעם זה הכריע רבינו הרב בסידור שלו לחתום ב"ישתבח".

אך כאשר מנהג אבותינו הק' לחתום ב"יהללוך", יראתי לשנות מנהגם. בשגם שבכל סידורי האר"י כתוב החתימה ב"יהללוך". עכ"ל. ברם בסידור האריז"ל זאלקווא תקמ"א איתא, שאומרים "זמירות עד אחר ישתבח", ובסידור האריז"ל של הבעש"ט בסיום "נשמת.. קדושים תתקדש" נרשם "וכו' ישתבח" - ויתכן שדעתם שמסיימים בברכת "ישתבח" הרגילה ולא ב"יהללוך".

בהגדה עם "ספר הזמנים" דאיז'ביצא (לובלין תרס"ג), נוסח ההגדה הוא כנוסח רבינו הזקן, לבד מחתימת "ישתבח" שהיא "יהללוך.. מלך מהולל בתשבחות", ואחר-כך פזמונים. וזאת מאחר ולמנהגם שותים גם כוס חמישית, והא בהא תליא (ראה "הגדה שלמה", עמ' קעד-קעז).