יט

בדבר אכילת האפיקומן בלילה השני, ראה בס' ויגד-משה (עמ' רמא-רמב ובהוספות עמ' שה), מנהג קומרנא, גור והרה"ק ממאקרוב שגם בלילה השני הקפידו לאכלו קודם חצות. אך רבים הנוהגים שלא להקפיד על כך בלילה השני, כבס' דרכי-חיים-ושלום (אות תרה). ובשו"ת שבס' אמרי-נועם דז'יקוב, שכך מנהגם של כמה אנשי מעשה. וכך בהגדת צאנז (עמ' רד), הגדת ויז'ניץ (וראה: אבן-שתיה, עמ' צ; קדוש-ישראל, עמ' קנז; מאיר-החיים, עמ' קצד). וכן במנהגי מהריי"ו (אות שעג. שצא), מנהגי-ספינקא (עמ' לא), תפארת-איש (עמ' שפז)..

בהגדת רוז'ין (עמ' קיב): בבויאן הקפידו על אכילת אפיקומן לפני חצות רק בלילה הראשון. אבל כשחל במוצאי ש"ק, אף בלילה הראשון לא הקפידו. בסדיגורא לא הקפידו אף בלילה הראשון. "לא דיברו אפילו מזה, אף שידעו את ההלכה", כהתבטאות ה"אביר יעקב" מסדיגורא.

ואילו בס' רזא-דעובדא (עמ' קלא) - שעל-פי האמור בס' מנחם-ציון להרה"ק מרימנוב, בלילה השני דקדקו לאכול את האפיקומן אחר חצות (אלא שמדברי הרה"ק מרימנוב נראה לכאורה שיש להטמין את האפיקומן עד חצות גם בלילה הראשון! אך ראה בילקוט-מנחם אות כה, שזה בלילה השני דוקא, עיי"ש). ומנהגו של החתם-סופר היה, שגם בלילה הראשון לא הקפיד לאכול את האפיקומן קודם חצות (מנהגיו, עמ' נז). וכן הוא המנהג הרשום בהגדת סקווירא (עמ' כד). ויש שנמסר שהקפידו לאכול האפיקומן קודם חצות, ואין מחלקין בין הלילות: ילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיז. וכן בהגדת זידיטשוב עמ' פ), קונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סה), ערכי-יהושע (אות קלב).

וראה גם בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שיב-שיד), נטעי-גבריאל (ב, עמ' שס. שצז).

* ומ"ש לעיל (אות יז) מ'קובץ ליובאוויטש', בדבר אמירת ההגדה בקול רם - ראה להלן (אות פ).