ז

השימוש בסוכר ובתה (טייא)

[א]

בטח נמצא יין-גפן הנדרש לחג-הפסח הבע"ל שלא יהיה בו שום תערובות צוקער ושיהיה לבן ולא חזק (אגרות-קודש מוהרש"ב, א, עמ' תו)

[ב]

בשנים הראשונות נהג הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] להשתמש בסוג מסויים של יין חזק, ובכל השנים השתמש רק ביין ללא סוכר (ס' השיחות ה'ש"ת, עמ' 37)

[ג]

נזדמן.. שעשו קידוש בביתה [של הרבנית רבקה ע"ה], כמדומה שהיה זה באחרון דחגה"פ, היה מנין ויותר רק מבחורי הישיבה, ואמרה להגיש יין ומיני מזונות, ואמרה שהמזונות הוא בלתי צוקער.. וויילע מיין זון [מוהרש"ב] ניצט ניט [=היות ובני - מוהרש"ב - אינו משתמש בו]

(לקוטי-ספורים, עמ' רלד. ומש"ש "מזונות" הוא כמובן שם המושאל למיני מאפה, אף שאינם ממין דגן ואין מברכין עליהם "בורא מיני מזונות").

[ד]

ידוע שכ"ק רבינו [מוהרש"ב] לא היה משתמש בפסח בסוכר, ונפוצו כל מיני סיפורים אודות הטעם, וכבר בא בדפוס. אבל כ"ק רבינו אמר לי בפירוש הטעם. כ"ק הואיל לספר לי כדלהלן: פעם ישבנו אצל אמא, אחי הגדול רז"א, וגיסי ר"מ אורנשטיין, ואני. וגיסי סיפר סתם סיפור, שפעם נכנסו בבית-חרושת לסוכר לדירקטור, וסיפרו לו אז דער צוקער האט ניט פארקאכט [=שהסוכר לא רתח]. והדירקטור יצא ושם איזה פולווער, און דער צוקער האט פארקאכט [=שם איזו אבקה, והסוכר רתח]. זיי האבן גיהערט די מעשה גלאט, און מיר [אומר מוהרש"ב] איז דאס אריין אין קאפ. א פולווער! דארפמען דאך וויסן וואס פאר א פולווער [=הם שמעו את המעשה סתם כך, אך לי - המשיך הרבי - נכנס הדבר לראש: אבקה! חייבים לדעת מהי אבקה זו].

דאס וואס מען זאגט אז טאמער האט מען איינגעטונקט ברייט, דאס איז נארישקייט. דער צוקער בשעת ער קאכט איז טויזנט גראד, עס איז גאר ניט מעגלעך צוצוקומען [=מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו].

אף מעל צוקער איז יע דא א חשש, וויילע ער טריקנט זיך אפען, קען וואס אריינפאלן. אבער הארטער צוקער איז ניט קיין חשש [=באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו.

אך בסוכר נוקשה אין חשש] (מרשימות הגר"י לנדא ע"ה, קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט)

[ה]

הרה"ח הר"ר משה הורינשטיין ז"ל, כשנעשה גיסו של אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע, ונודע לו שאדמו"ר נ"ע אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין זה מדוע, כי לו היה בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אעפ"כ חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש אפילו חשש רחוק. וכן עשה. והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר נ"ע בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין שום חשש בזה כנ"ל, והוסיף שאעפ"כ התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני כ"ק אדמו"ר נ"ע שכל מה שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש בזה, נעשו פניו הק' יותר רציניים [ויותר ויותר ניכרה בהם הבעת אי-שביעות רצון]. ולבסוף שם על השלחן את הסוכר, אדמו"ר נ"ע לקח חתיכה אחת ושבר אותה, והנה פלא נפלא: מתוך הסוכר נפלה חיטה (שמועות-וסיפורים, א, עמ' קה, כפי ששמע מר' מאיר בליזינסקי ע"ה, ששמע בעצמו באטוואצק מפי ר"מ הארינשטיין [והמוסגר בין אריחיים הוא ממה ששמעתי אני הכותב מפי ר"מ בליזינסקי ע"ה. ועוד הוסיף, שקודם שהתחיל ר"מ הארינשטיין לספר, קרא לזוגתו - מרת חיה מושקא, בת מוהר"ש - שתשמע בעצמה איך שמספר בלא גוזמא כו', כי גם היא היתה נוכחת אז בשעה שאירע המעשה].

[ו]

כ"ק הרבי [מוהרש"ב] זצ"ל לא היה משתמש בצוקער בפסח (הפירוש הוא, אף שהיה מתוקן לשם פסח, ובהכשר ממש, לא היה משתמש). וגיסו ר' משה הארינשטיין ז"ל.. היה להם בית-חרושת גדול של צוקער.. ורצה לזכות שהרבי זצ"ל ישתמש בצוקער שלו בפסח. הוא לקח איזה חלק קטן מהבית-חרושת באופן שבזה החלק יהיה כל מה שצריכים בשביל תיקון הצוקער, וניקו והכשירו כל הכלים, או שקנו ותיקנו חדשים, באופן שלא היה שום מקום לשום חשש ח"ו. ואחר-כך בירר איזה פועלים מיוחדים, וגם הכין בשבילם בגדים מיוחדים שבבואם מביתם יחליפו בגדיהם, והעמיד על-זה שומר משגיח מיוחד. וכל החשש היה שהיו אומרים שהפועלים מזדמן שמטבילים לחם חמץ בהיורה בעת הבישול.. והוא הזהיר על-זה לפועלים, וגם לשומר, שלא יכנס שם שום חמץ ולא שום דבר שיש בו חשש חמץ. תיקנו כמה שתיקנו, ואחר-כך שלח לליובאוויטש שק צוקער. פתחו את השק קודם הפסח, לקחו משם כמה שהוא ונתנו בכלי והגישו להרבי זצ"ל בשביל להשתמש בו.. ואז ברוסיא לא היו משתמשים בשביל שתיית טייא כי-אם בחתיכות צוקער. והרבי זצ"ל לקח חתיכה.. וכששברה מצא בה שעורה. וכולם נתפעלו באיזה אופן היה יכול להיות זה, שהוא דבר שלא ראו בשום פעם, אף בצוקער העשוי בלתי שמירה. אבל כיון שמצאו הלא אין להכחיש, ואז ראו כולם שאין להתערב ולומר שום דבר בעניני זהירות וכו' של הרבי זצ"ל (לקוטי-ספורים, עמ' רלב-רלג)

[ז]

בליובאוויטש היו נוהגים בשבתות ובימים-טובים לפני תפילת השחרית, להיכנס לחדר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, לחזור לפני כ"ק את המאמר דא"ח שאמר בקבלת-שבת ובליל-יו"ט. והנה פעם בשבת חוה"מ פסח, נכנס הרה"ח ר' שילם נ"ע (שהיה ראש החוזרים) עם עוד מעט מהתמימים ומאנ"ש, שניתן להם רשות לזה, אך הפעם לא היה שגור המאמר בפי הרה"ח ר' שילם נ"ע, וכ"ק הוצרך לחזור כמעט על כל המאמר. הרה"ח המפורסם מוהר"ר אלחנן דב נ"ע (מורוזוב) שהיה אז בהחבורה, אמר בבדיחה שהסיבה לאי שגירת המאמר בפי החוזר הנ"ל, הוא מטעם ששתה היום הטה בלי סוכר, מטעמי זהירות בפסח. ואמר אז כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ, איך האב ניט האלט אז מען מאכט מיר נאך (אינני אוהב שמחקים אותי). כ"ק אדמו"ר הרש"ב נבג"מ היה נזהר מלהשתמש בסוכר בפסח (הלקח-והלבוב, ב, עמ' רטז. ואולי ניתן גם ללמוד מכאן, שלא הקפידו על שתיית תה בפסח - ראה להלן. וראה גם באות מו, שאדמו"ר מוהריי"צ שתה תה בשעת אמירת "קרבן פסח" בערב-פסח).

[ח]

ב'רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 21), אודות הנהגותיו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בפסח תרצ"א בריגא, שגם באחרון-של-פסח לא היה משתמש בסוכר.

[ט]

איני יודע האם זו הוראה לרבים להדר שלא להשתמש בצוקער, ובאם אדם יעשה את הצוקער בעצמו, או שיודע בבירור שאין בו חשש, אין סיבה לאסור עליו (המלך-במסיבו, א, עמ' שז. וראה בחק-יעקב [תסז, כא] לענין הצוקער: ומכל-מקום קודם שיורה המורה צריך חקירת חכם איך ומה נעשה, כי דבר זה משתנה לפי המקום ולפי הזמן).

[י]

יש משערים, ואחרים אומרים בבירור, שכ"ק אדמו"ר זי"ע לא היה משתמש בצוקער בימי הפסח (ראה גם: ימי-מלך, ג, עמ' 948)

גם תה לא היה שותה, ותחת זאת שתה חלב מהול במים חמים.

[יא]

האדמו"ר מבעלז החמיר רק לעצמו שלא לאכול סוכר בפסח, אבל החסידים השתמשו בו לשתיית הקפה. תה לא שתו (מנהגי-בעלז, עמ' מ-מא). הרה"ק רצ"ה מליסקא לא אכל סוכר, ואת הקפה שתה עם דבש (דרכי-הישר-והטוב דף ל, ב). כך גם בהגדת לב-יחזקיה (אות קי): לא השתמש בפסח בסוכר, אלא בדבש. בס' דרכי-חיים-ושלום (אות תקסו), להכשיר הסוכר רק בתנאי שאין בו תערובת חומרים נוספים. בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סד), שלא אכל סוכר של פסח ולא תה. בס' רזא-דעובדא (עמ' קכג), שלא השתמשו בסוכר, רק בשנים האחרונות כשהיתה לו השגחה מיוחדת, וגם אז רק אחר שהרתיחוהו. כמו-כן לא שתו לא תה ולא קפה. המנעות משימוש בסוכר רשומה גם במנהגי המהר"ם א"ש זכרון-יהודה, והזהירות משתיית תה - בלקוטי-מהרי"ח (כא, ב) משערי-תשובה לשו"ע. בהגדת לעלוב (עמ' ח), שהאדמו"ר לא שתה תה, קפה, חלב. אך אנשיו נמנעו רק משתיית תה (עמ' כג). וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רט-רי. ריג), נטעי-גבריאל (ב, עמ' קמד), בדבר תה וסוכר.