פח

"הא לחמא"

[א]

"הא לחמא" - הא בצירי (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע) .

ובהגש"פ שם: משנת-חסידים, סידור האריז"ל - עיי"ש הטעם. ונמצא בכתוב בניקוד זה (בראשית מז, כג. יחזקאל טז, מג. דניאל ב, מג), אבל שם פירושו הנה, ולא זה. עכ"ל.

וראה גם בשער-הכולל (מח, יח) שביאר מדוע ננקד "הא" בצירי, וכך אכן ננקד גם בסידורי תורה-אור הראשונים דשנת תרמ"ח ותרנ"ו. אלא שבמהדורות המאוחרות יותר של סידורי תורה-אור "תיקנו" וניקדו "הא"! כך - בקמץ - מנוקד גם בסידורי סלאוויטא. אך בסידור קאפוסט תקע"ו - עם דא"ח - מנוקד בצירי).

[ב]

אמנם, סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] - בסדר א' דחגה"פ תרח"ץ - אשר אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע היה רוב הפעמים אומר הא בצירי.. ולפעמים אמר הא בקמץ.. והיה מדגיש הה"א אף היותו אתא קלילא (לקוטי-שיחות, ג, עמ' 1016 א-ב, וכן הוא בס' השיחות תרח"ץ, עמ' 261. ובלקוטי-שיחות שם נתבאר גם מדוע לפעמים היה מוהרש"ב אומר הא בקמץ. וראה ס' השיחות תרח"ץ, שם. ובס' השיחות תרצ"ט, עמ' 320: יש בזה שתי נוסחאות, א] הא לחמא, ב] הא לחמא; אלא שעתה אין מדקדקים בזה, ועושים הגהות מדעת עצמם - "אייגענע הגהות" - כתוב: הא בקמץ).

[ג]

ב'רשימות' כ"ק אדמו"ר זי"ע (ה, עמ' 18) , אודות הנהגת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"א בריגא: הא לחמא בצירי.

[ד]

ברוב ההגדות הנוסח הוא "הא לחמא", אך מצינו רבים שהקפידו לומר בנוסח "הא לחמא"; ראה: דרכי-חיים-ושלום (אות תקצט), רזא-דעובדא (עמ' קכט), קדושת-ישראל (אות מח), מאיר-החיים (עמ' קפז), ערכי-יהושע (אות קכד), תפארת-איש (עמ' שפח), מנהג באבוב, הגדת ראפשיץ (אות כ) והגדת ספינקא.

בהגדת לעלוב ננקד "הא לחמא", אך מובא שם (בעמ' סא-סב) שהאדמו"ר היה אומר "הא". בהגדת זידיטשוב מנוקד "הא", אך בהגדת 'במסלה' לבית זידיטשוב-קומרנא מנוקד "הא".

כאמור לעיל, בסידורי האריז"ל ננקד "הא לחמא", וכך הוא גם בסידור האריז"ל של הבעש"ט, ובהגדות החסידים הראשונות חלקת-בנימין ובאר-מים.