כד

[א]

כ"ק אדמו"ר זי"ע היה מסדר את הקערה כשהוא עומד.

כך מודגש גם במנהגי סקווירא (עמ' יג. ובהגדה עמ' יט).

[ב]

בשעת סידור הקערה היה אומר בפיו קודם עשיית כל דבר והנחתו בקערה את הכתוב בסידור (כגון: "לימין - הזרוע", וכד'). אחר סידור הקערה אמר בפיו את כל סימני הסדר "קדש ורחץ" כו' (כפי שהם כתובים בסידור כולם יחד, קודם שנחלקים למקומותם). ואחר-כך היה אומר בפיו כל סימן כשמגיע זמנו. וכל האמירות הללו היו בלחש.

וכן נראה שהיה שונה בדיבור את כל ההלכות שבהגש"פ, בהגיע עת עשייתן. וקודם "רחצה" היה אומר את כל הדינים מ"רחצה" ועד "כורך".

וכך הוא בס' יסוד-ושורש-העבודה: בהני חמישה עשר מלות של הסדר קדש ורחץ.. נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאוד, ועל כן.. יאמר גם סימניה בפה מלא, דהיינו קודם קידוש יאמר בפה מלא "קדש", וקודם הרחיצה הראשונה יאמר "ורחץ", וכל כל הסדר עד "נרצה" יאמר גם-כן בפה מלא "נרצה". וכן הוא המנהג בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קיד), מנהגי-קומרנא (אות שלג), מנהגי-ספינקא (עמ' לא), דרכי-חיים-ושלום (אות תקצו), רזא דעובדא (עמ' קכח), הגדת סקווירא (עמ' כא), הגדת לעלוב (עמ' מט), הגדת ביאלא (עמ' 15) ומנהגי-קרלין. ובהגדת 'במסלה' (עמ' כב), נעתקו דברי הזכרון-אליהו מזידיטשוב, בביאור "סוד הכוונה אמירת סימנים הנ"ל בפה, והתיקון הנעשה ע"י אמירתם".

ויש שאמרו בפיהם את הסימנים - או גם את סידור הקערה - בשעת סידורה: מנהגי-אליק (אות קיט), מנהגי-מהריי"ו (אות שמז-שמט), קדוש-ישראל (עמ' קנה-קנו). וכך כתב בס' ויגד-משה (עמ' פז): המנהג לומר כל הסימנים יחד לפני הסדר, לבד מה שאומרים שוב כל אחד במקומו. וראה גם בס' נטעי-גבריאל (ב, עמ' ריט. רכג).