לח

אצל אדמו"ר ה'צמח צדק'

[א]

..בחג-השבועות ההוא [בשנת תר"ז] באו הרבה חסידים, ומהם מן המפורסמים ביותר, הרב ר' הלל [מפאריטש] והרב ר' בצלאל מאזאריץ, ורבים הרבה מאוד. החסידות היתה אז "אנכי ה' אלקיך", והגידה כ"ק רבינו [הצמח-צדק] בערב חג-השבועות אחר המקוה, כשתי שעות קודם הדלקת נרות. וכל הערב והלילה חזרו בני הרב, כבוד הרבנים זצ"ל - איש בביתו - הדרוש הלזה. ולעת בוקר חזר הרב ר' בצלאל.. הדרוש ההוא.

בעת התפילה באו כל בני הרב לבית-הכנסת של כ"ק רבינו. כ"ק רבינו היה מפטיר, ובעת אמירתו ההפטרה בכה בכי רב מאוד.

אחר התפילה היתה סעודה אצל כ"ק רבינו, ואל הסעודה היו רק מהחסידים והרבנים הכי גדולים, לבד בני הרב. והם ישבו ראשונה, הרב ר' ברוך שניאור לימין כ"ק רבינו, אחריו הרב ר' חיים שניאור זלמן, אחריו כ"ק אאזמו"ר הרב ר' יוסף יצחק. הרב מוה"ר יהודה ליב לשמאל רבינו, אחריו כ"ק אאזמו"ר (אבי כבוד חותני הרב ר' אברהם שי') הרב מוה"ר ישראל נח, ואחריו הרב ר' הלל. והחסידים המכובדים (הבלתי קרואים אל השולחן) עמדו מרחוק מעט. השולחן היה בבית-הכנסת הקטן, ראשו לצפון וסופו לדרום, ובמקום כ"ק רבינו (שהיה בצד צפון, בראשית השולחן) היה מוכן מעט יין ומעשה מאפה (מזונות).

וכאשר ישבו כל הקרואים, יצא כ"ק רבינו מחדרו וישב לו בהשולחן, על כסא המוכן לו שם. והרב ר' בצלאל היה עומד על ספסל ממול רבינו, והמספר עמד גם-כן על ספסל.. וכאשר ישב כ"ק רבינו, שפך מעט יין לכוסו ובירך, והגיד "לחיים" לבניו ולהקרואים, ונענע בראשו הקדוש גם להעומדים מרחוק. והתחיל לנגן, ובניו - לא הקרואים - עזרוהו. והיה נעימות גדולה לשמוע זאת. אחר-כך עמד מכסאו והרחיקו מעט, והתחיל לרקד בעצמו במקומו, ובידו מטפחתו. ובני הרב - ולא הקרואים - מחאו בכפיהם..

ואחר-כך התחיל לנגן ניגון כ"ק רבינו הגדול הידוע (לא של ראש-השנה, כי-אם הארבע פעל [=בבות] הידוע.. והמפורסם בין החסידים), ובניו - לא הקרואים - עזרוהו. ובכה בכי רב. והתחיל להגיד חסידות, והיה זה ביאור על הדרוש "אנכי ה' אלקיך" שהגיד בערב-שבת. ודיבר בערך שעה (מרשימת כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בשנת תרד"ע, ס' השיחות תורת-שלום, עמ' 209 - מאשר סיפר לו "זקן נכבד" בו ביום)

[ב]

שמעתי מפי מורי ומלמדי החסיד הידוע המשכיל ועובד ה', הרב ר' שמואל בצלאל נ"ע: בחג-השבועות תרי"ג נדמנו לליובאוויטש החסידים המפורסמים.. קביעות דחג-השבועות בשנה ההיא היה ביום הראשון ויום השני. חמישה מאמרים הואיל הוד כ"ק אאזמו"ר [הצמח-צדק] לומר אז: המאמר הראשון אמר ביום ו' ערב ש"ק בצהרים - כמנהגו בכל ערב חג-השבועות, השני בש"ק בהשכמה בשעה השביעית, השלישי בש"ק אחר תפילת המנחה, הרביעי ביום הראשון דחג-השבועות קודם תפילת מנחה, והחמישי בהשכמה ביום השני דחג-השבועות.

ביום השני דחג-השבועות היה כ"ק אאזמו"ר מזמין את כל הרבנים והחסידים לקידוש, אשר על-פי רוב היה בבית-הכנסת, והוד כ"ק אאזמו"ר היה מספר איזה סיפור, ונושא השיחה היה בענין קבלת התורה ומעלות מידות טובות שנקנות בדרך ממילא על-ידי לימוד התורה.

בכל שנה ושנה ביום השני דחג-השבועות, היו הרבנים המשפיעים וזקני החסידים קרואים לסעודת יום-טוב. בתוך הסעודה היה כ"ק אאזמו"ר מדבר דברי תורה בסוגיות הש"ס או בשאלות ותשובות, והיה דורש שהרבנים יפלפלו בזה ויחוו דעתם. ולפעמים היה מבאר איזו סוגיא על-דרך המוסר. ועל הרוב היה מספר איזה סיפור. ומכיון שהיה מתעתד לנגן את הניגון הידוע של כ"ק אדמו"ר הזקן - שהיו מכריזים מראש שינגנו את הניגון של ארבע בבות - ידעו הכל שנגמר סדר הסעודת מצוה (אגרות-קודש מוהריי"צ, ו, עמ' קעא-קעב)

[ג]

הצמח-צדק היה "עושה" טיש ביום ב' בוקר, והיה נקרא דער "רבנישער" טיש. כל הרבנים היו קרואים, כמובן גם בניו. גם הצמח-צדק היה סועד עמהם. והיו מדברים בנגלה ובדרך שקלא-וטריא. לא היה מאריך, כי אם כ-4-3 שעה - חמישים מינוט ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 15. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ בימי חג-השבועות תרצ"א בריגא)

[ד]

בחג-השבועות.. שולחן התורה שהיו מזמינים את הרבנים האורחים הבאים על חג-השבועות לליובאוויטש לסעודת יום-טוב ביום הראשון דחג-השבועות, ביום ההילולא של מורינו הבעש"ט נ"ע.

בסעודה זו, הנה מלבד המאמר חסידות שהיה הוד כ"ק אאזמו"ר הרב בעל צמח-צדק אומר, ומלבד איזה סיפורים שהיה מספר ממה ששמע מהוד כ"ק זקינו אדמו"ר הזקן נ"ע, אודות מורינו הבעש"ט נ"ע ואודות מורינו הרב המגיד ממעזריטש נ"ע, הנה מלבד זאת היה הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק משתעשע עם הרבנים הגאונים בדברי תורה בנגלה, והיה מפליאם בחידושיו הגאוניים (אגרות-קודש מוהריי"צ, ח, עמ' תצט)

[ה]

אצל הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק היה הסדר, שביום השני של חג-השבועות הזמינו את האורחים לסעודת יום-טוב, והוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק היה אומר מאמר דא"ח. בשנת תרט"ז סיפר הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק צמח-צדק בעת סעודת חג-השבועות שני סיפורים... (ס' השיחות תש"א, עמ' 123)

[ו]

חג-השבועות היה נקרא בליובאוויטש "חג המצות", יען כי בו היו באים רבנים חסידים.. ונקרא "חג המצות" כי אצל החסידים נקרא הרב בשם מו"צ.. והיה אז שולחן לפני הבאים, מהשולחן הזה היו הרבנים יראים, כי רבינו הצמח-צדק היה שואל שאלות בלימוד..

החוזר ר' אהרן היה מספר מסדר השולחנות הנ"ל בפרטיות, וסיפר כי לא היו מניחים אז יונגעלייט [=אברכים] להשולחנות, כי רצו שירגישו יוקר אין א ווארט... (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 138-137. ובשיחותיו בחג-השבועות תש"נ, האריך כ"ק אדמו"ר זי"ע בענין נסיעתם של הרבנים המורי-צדק לאדמו"ר בחג-השבועות, תפקידם וכו' - ראה ס' השיחות תש"נ, ב, עמ' 487 ואילך).

[ז]

מרשימת מאמרי אדמו"ר הצמח-צדק ניכר שנהג לומר מאמרי דא"ח בשני הימים של חג-השבועות, ובשנים רבות אמר שניים או גם שלושה מאמרים ביום אחד. על מאמרים רבים נרשם שהם נאמרו "בבוקר" [קודם התפילה], "אחר התפילה", "בסעודת הבוקר" (או: "בסעודת שחרית"), "אחר הסעודה", "בצהרים", וביום הראשון "לעת ערב" (או: "בין מנחה למעריב"). בשנת תרי"ז, כשחל היום השני בשבת, נאמר בו ביום מאמר אחד "אחר התפילה" ועוד שני מאמרים "לעת סעודה שלישית". וכל זאת בנוסף למאמרי ערב חגה"ש (ובשנת תר"ה: "ליל א'"), ומאמרי השבת שקודם החג ושלאחריו.

[ח]

ליל א' דשבועות, הרי אף בני הצמח-צדק בחייו היה כל אחד בחדרו ולא ב"מניינו" ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 15. מדיבורי אדמו"ר מוהריי"צ בימי חג-השבועות תרצ"א בריגא)