יז

"עשרת הדברות"

[א]

בשעת קריאת עשרת-הדברות עומדים, ופניהם אל הספר-תורה (ס' המנהגים, מלוח 'היום יום' עמ' נט)

[ב]

במענה על שאלתי [אמר אדמו"ר מוהריי"צ]: כמעט תמיד היה אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצדה. בעת קריאת השירה ועשרת-הדברות מיסב פניו אל הספר-תורה ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ה, עמ' 25, מימי הפסח תרצ"א בריגא)

[ג]

בשנים הראשונות היה כ"ק אדמו"ר זי"ע עומד תמיד בשעת קריאת-התורה (במקומו בקרן מזרחית-דרומית), ופניו פונות מזרחה.

לקריאת עשרת-הדברות היה פונה, או רק מצודד ראשו, לכיוון ספר-התורה (תוך שהיה מסיט קמעא את הטלית המכסה את צד פניו שלכיוון ספר-התורה). אך משנת תשל"ח נהג הרבי לישב בשעת הקריאה, ולקריאת עשרת-הדברות היה קם מכסאו ועומד לצד הסטענדער כשפניו אל ספר-התורה.

יש אומרים שהיה קם כמה פסוקים לפני עשרת-הדברות, כדי שלא ייראה כנעמד במיוחד לעשרת-הדברות (שפוסקים רבים סוברים שיש להמנע מכך). ואולי אירע כך פעמים ספורות, אך ודאי שלא בדרך קבע (בדבר השאלה האם מותר לעמוד בקריאת עשרת-הדברות, ראה: ס' המועדים-בהלכה, עמ' שכו. חקרי-זמנים, ב, עמ' רצא-שב (ובקצרה יותר: שנה בשנה, תשל"ה, עמ' 188-176). נועם, תשל"ד, עמ' קנה-קנט. ובס' מנהג-ישראל-תורה, עמ' קפה; נטעי-גבריאל, עמ' קכג).

פעמים רבות אירע, שבמשך קריאת עשרת-הדברות היה מרים עיניו מהחומש מפעם לפעם, ומביט בבעל-קריאה או בציבור ובילדים.

בדרך-כלל, משנעמד לקריאת עשרת-הדברות, שוב לא היה חוזר לישב, אלא רק סבב - בסיום קריאת עשרת-הדברות - לכיוון מזרח, עד שקראוהו ל"מפטיר".