יא

"תיקון"

[א]

נוהגין הרבה להיות ניעורים כל הלילה לעסוק בתורה.. ועיקר העסק יהיה בתורה שבעל-פה (שו"ע אדמו"ר תצד, ג)

[ב]

הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] היה מתחיל לומר "תיקון שבועות" מיד אחר הדלקת הנרות בתחילת ליל חג-השבועות, מפסיק, וממשיך אחר סעודת יום-טוב (ס' המאמרים תש"י עמ' 242, משיחות חגה"ש תש"ט) .

ובס' תפארת-איש (עמ' שפט) מצינו, שלא נכנס לסעודת יו"ט עד שגמר את כל ה"תיקון".

[ג]

אומרים "תיקון" ליל-שבועות כפי הנוסח הנדפס - כולל פרקי המשנה - אך ללא התפילות והבקשות הנדפסות בראשו ובסיומו (ראה בס' המלך-במסיבו, א, עמ' קע; ריח; שטו ועוד) .

המנהג שלא לומר משניות נתחדש - בקהל חסידים - על-ידי הרה"ק מקומרנא, וכן הוא בילקוט-מהרי"א מזידיטשוב (אות קלח - עיי"ש בהע') ובמנהגי-קומרנא (אות שסא). אולם על רוב החסידים לא נתקבל חידוש זה, ומהם שמדגישים שהאמירה היא בנוסח הנדפס: מנהגי-ספינקא (עמ' לה), מנהגי-מהריי"ו (אות תיג).

והאריך בזה במשמרת-שלום (לט, ב וביאורו). וראה גם בס' ערכי-יהושע (אות קסא). ובס' דרך-פקודיך (הקדמה ג אות ד) מבואר "המנהג הנהוג בכל תפוצות ישראל בליל מתן-תורתנו להתחיל ולסיים מכל ספרי התנ"ך ומשיתא סדרי משנה".

ויש להדגיש שחילוק המנהגים הוא רק לגבי אמירת המשנה, אבל לא נחלקו בכך שלומדים שאר חלקי התורה שבעל-פה (ראה: המלך-במסיבו, א, עמ' קע). וראה גם בס' כף-החיים (תצד, ז-ט).

ולא מצאתי בקהל חסידים מי שאינם אומרים "תיקון" כלל, אלא רק בס' ויעש-אברהם (עמ' תמט): בליל שבועות לא היה ניעור כל הלילה, רק מעט יותר מן הרגיל. ולא ראיתיו אומר התיקון לליל שבועות.

[ד]

כ"ק אדמו"ר זי"ע הצביע כמה פעמים על שיבושים שנפלו בנוסח הזוהר הק' וספר-יצירה שבדפוסים הנפוצים של ה"תיקון", והורה את הנוסח הנכון (ראה לקוטי-שיחות, כח, עמ' 315)

[ה]

קודם חג-השבועות תש"ד מסר הרבי [מוהריי"צ] למנהלי ישיבת "תומכי תמימים", שגם צעירי התלמידים יאמרו "תיקון" בליל חג השבועות, ואותם שלא יגמרוהו בלילה, יסיימו אמירתו ביום (קובץ-ליובאוויטש, 3, עמ' 35. וראה עוד בס' השיחות תש"ג עמ' 118, שצריכים להסדיר גם את אמירת ה"תיקון" של התלמידים הצעירים).

[ו]

כ"ק אדמו"ר זי"ע היה אומר את ה"תיקון" בחדרו, ולא עם הציבור. [ז]

אין אומרים קדיש-יתום בסיום התורה או הנביאים וכו', ולא קדיש-דרבנן בסיום סדרי המשניות.

גם כ"ק אדמו"ר זי"ע לא יצא לומר קדיש בשנות האבלות תשכ"ה ותשמ"ח.

בהקדמת ס' דברי-שלום מקוידנוב איתא: רבינו הגדול מו"ה שלמה חיים [מקוידנוב].. היה אצל קה"ק רבינו ברוך ממעזבוז, ממנין שלו בליל חג שבועות, שהיה דרכו בקודש לומר תיקון-שבועות במנין, ולומר הקדישים, מחמת הילולא של זקינו קה"ק הבעש"ט ז"ל.

[ח]

עניינו של "תיקון ליל שבועות" נתבאר על-ידי כ"ק אדמו"ר זי"ע, אשר כשמו כן הוא, שבאמירת האותיות והקטעים השונים מתקנים כמה וכמה עניינים בלתי רצויים, ותיקונים אלו הכרחיים כהכנה אמיתית לקבלת התורה. ענין זה קשור למעלתם של ישראל בעת מתן-תורה "ויחן שם ישראל - כאיש אחד", והקדמת נעשה לנשמע - שבזה היו שווים כל ישראל, ולכן הלימוד בליל שבועות הוא באופן של אמירת "אותיות התורה" דווקא שהיא שווה לכל נפש (ולא בשקלא-וטריא של תורה שבזה יש חילוקי מדריגות בהבנה, כל חד לפום שיעורא דיליה), וזו ההכנה האמיתית לקבלת התורה (על-פי שיחת חג-השבועות תשי"ח) .

הלימוד באופן של "מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא" הוא, על-פי דברי הזוה"ק, תכשיטי הכלה - היא השכינה הק' - הנחוצים לשלימותה ולשלימות יחודה עם בעלה. והנה, כשם שיחוד קוב"ה ושכינתיה נעשה בקיומה של כל מצוה ומצוה, ואעפ"כ למנהג חב"ד אין אומרים "לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה" קודם עשיית המצוות, וזאת מפני שאמירתו בתחילת היום (לפני "ברוך שאמר") היא בבחינת "פעולה נמשכת" בכל היום כולו, כך אמירת ה"תיקון" והכנת תכשיטי הכלה בליל שבועות, היא "פעולה נמשכת" בכל השנה כולה, ואין אומרים "תיקון" לשם שלימות היחוד הנעשה בכל מצוה (על-פי ס' ההתוועדויות תשמ"א, א, עמ' 315 ואילך)