נב
אצל אדמו"ר האמצעי
[א]
משנה הראשונה שקבע אדמו"ר האמצעי את משכנו בעיר ליובאוויטש, בשנת תקע"ד, חידש את המנהג הקדום לחוג את חג ל"ג בעומר על פני השדה מחוץ לעיר, בעריכת סעודה קלה, שתיית משקה ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים. באמצע הסעודה או בסופה היה בא כ"ק אדמו"ר ואומר מאמר חסידות, והיה מצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה שיחות והסיפורים שדיברו אז. ואחרי אשר נסע כ"ק אדמו"ר היו החסידים מטיבים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב.
וכשנתיישבו חוכרי הכפרים החסידים.. בסביבות ליובאוויטש, נקבע מנהג חגיגת ל"ג בעומר בסעודות גדולות.. מאחר תפילת שחרית ל"ב בעומר (לקוטי-דיבורים, עמ' 1046-1045)
[ב]
אצל אדמו"ר האמצעי היה ל"ג בעומר מיו"ט המצויינים. היו יוצאים לשדה, הוא לא היה נוטל ידיו [לסעודה], אך היה שותה "משקה" (אף שמצד בריאותו היה הדבר אסור עליו). ראו אז מופתים רבים, רובם בנוגע לבנים [=להיפקד בבנים]. 1 ובמשך כל השנה היו ממתינים לל"ג בעומר (על-פי לוח 'היום יום', עמ' נה. והוא מדיבורי מוהריי"צ בחורף תרצ"ה) בשיחת ל"ג בעומר תש"י, ביאר אדמו"ר זי"ע את מנהגו של אדמו"ר האמצעי לצאת לשדה ולהראות מופתים בנוגע ללידת בנים (תורת-מנחם, עמ' 61-60).
ובשיחת ל"ג בעומר תשי"א, נתבארה שייכותו של אדמו"ר האמצעי לל"ג בעומר, בזה שהסתלקותו היתה במלים "כי עמך מקור חיים" כהסתלקותו של רשב"י (תורת-מנחם, ב, עמ' 95).
הערות
- 1. בשאר הזמנים כשהיו באים אליו לבקש ברכה על ילדים, היה נוהג לשלוח לאחיו ר' חיים אברהם, ור' חיים אברהם היה לובש את הכובע (או ה"שטריימל") וכו'. משא"כ בל"ג בעומר, בצאתו לשדה, היה מקבל בעצמו את הבקשות ומברך בבנים זכרים חסידים (תורת-מנחם, תש"י, עמ' 60. וראה ב'רשימות' אדמו"ר זי"ע, ח, עמ' 8-7 אודות דרכו לשלוח לאחיו הנ"ל בענייני מופתים וכד', ובדבר לבישת ה"שטריימל").
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.