מד

אכילת מצה

[א]

מנהגנו - מיוסד על מנהג בית חיינו [מוהריי"צ] שליט"א - לאכול מצה בסעודת יום י"ד באייר (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ב, עמ' שנב. ועוד מביא שם מס' דרכי-חיים-ושלום הנעתק להלן)

[ב]

כמה פעמים אמר כ"ק אדמו"ר זי"ע, שהמנהג הפשוט הוא לאכול מצה בליל ט"ו באייר, זכר לאכילת הפסח (והזכר לשחיטת הפסח והקרבתו ביום י"ד, הוא בלימוד ההלכות ואמירת תפילות) (ראה שיחות פסח-שני בשנים תש"מ ותשמ"ג. ואילו בשיחת ש"פ שמיני תש"מ, אות כח, נאמר: יש שאינם אוכלים מצה כלל בפסח-שני, ואלו הנוהגים לאכול - יש שאוכלים בליל פסח-שני, אחרים ביומו או בין-הערביים. והמהדרים ביותר - אוכלים בכל שלוש הפעמים, וכן ביום שלפני פסח-שני וביום שלאחריו).

[ג]

ברשימה מהנהגות כ"ק אדמו"ר זי"ע בשנת תשי"ב נאמר: בעש"ק - פסח שני - נטל ידיו כדי לאכול כזית מצה, וציוה להביא המצות מערב-פסח (ימי-מלך, א, עמ' 81) .

[ד]

בס' דרכי-חיים ושלום (אות תרלא-תרלב) מסופר: ביום י"ד פסח שני סעד עם אנשי שלומו ותלמידיו, ואמר שכן מנהג אבותיו הקדושים וכן מנהג כל הצדיקים מתלמידי רבינו הבעש"ט זי"ע. הגם שעיקר אכילת קרבן פסח היה בליל ט"ו, מכל-מקום ההקרבה היתה ביום, ועיקר הוא ההתחלה.. והיו אוכלין מצה וגם מרור תוך הסעודה. בליל ט"ו היה מנהגו לדקדק לאכול מצה, שאז היה זמן אכילת פסח שני.

במנהגי-בעלז (עמ' מה) נאמר, שהיה אוכל מצה בפסח שני, ובלוח 'דבר יום ביומו' למנהג בעלז מפורש, שאוכלים מצה בסעודת י"ד ובליל ט"ו. כך גם בס' מאיר-החיים (עמ' רה). במנהגי-קרלין נאמר, שאין אומרים תחנון בי"ד ובט"ו, וטועמים מצה (ולא נתבאר מתי). בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עז) מפורש שאכל מצה בסעודת היום. וכן הוא מנהג באבוב. בס' גדולים-צדיקים (עמ' לו), שבפסח-שני נהג רא"א מראזניטוב לסיים את תפילתו מבעוד יום, ואכל סעודתו קודם הלילה חמץ ומצה. ברזא-דעובדא (עמ' קלה) ובמנהגי-ספינקא (עמ' לה) נמסר אודות אכילת מצה רק בליל ט"ו. ואילו בקדושת-ישראל (אות נח), שאוכלים פרוסת מצה בכל סעודה, ששה ימים אחר פסח-שני. הרה"ק ר"א מטשכנוב לא נהג לאכול מצה בפסח-שני, וגם היה אומר "תחנון" (הגדת ברכת-אברהם).

בלקוטי-מהרי"ח (מד, ב) מתמה על מנהגם של "אנשי מעשה" לאכול מצה ביום י"ד אייר (וכן הוא גם במכתבו הנדפס בס' לבושי-מכלול לג, א: מנהג החסידים ואנשי מעשה לאכול מצוה ביום י"ד אייר פסח שני, וכן ראיתי אצל הצדיקים...), והרי אכילת פסח שני היתה גם היא בליל ט"ו. ומביא שמצא בס' זכרון-יהודה שהגה"ק בעל אמרי-א"ש וחותנו נהגו לאכול מצה בליל ט"ו אייר. וראה עוד בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' שדמ-שמחה), נטעי-גבריאל (ג, עמ' רסה-רסו).

וכתב הרב יעב"ץ בסידורו: וטעם פסח שהוקבע באייר, גילו לי מן השמים, לפי שבו כלתה חררה שהוציאו ממצרים (לכן הלינו בט"ו שעדיין סעדו בו סעודה אחת ממנו בערב ובבוקר פסק), לפיכך עד כאן נמשך נס יציאת-מצרים ואכילת מצה.

ולכן בפסח-שני מצה וחמץ עמו בבית כמו שהיה בפעם ראשון. הרי דבר ברור לפניך, במה שלא אמר בו אדם דבר מעולם. עכ"ל. ומזה למדנו לכאורה טעם נוסף לאכילת המצה ביום י"ד ובליל ט"ו.

ופשוט שבכל מקום שנכתב כאן אודות אכילת מצה, אין הכוונה שאכלו רק מצה, אלא חמץ ומצה (ובחלק מהמקורות הנ"ל אכן נאמר כך במפורש). ומהמצה רק "טעמו" או אכלו כזית וכד'.