ה

עוד בענייני "שרויה" והמסתעף: אחד שאל מאתו [מהרה"ק ר"מ מלכוויטש]

בפסח, כאשר יש לו פרה חולבת ויחלבו אותה בכלי יבש, אם רשאי לבשל החלב עם מצה כתושה (כי מי פירות הוא לענין שרויה), ויען לו: בדבר אשר החמירו רבותינו הקדושים, אי לנו לחפש קולות בדבריהם (אור-ישרים, עמ' 33).

הרה"ק ר' נחמן מברסלב אמר: מי שלא התחיל להחמיר בפסח ואוכל "שרויה", אין צריך להחמיר. ומי שכבר קיבל עליו חומרא זו, שלא יפסיק הנהגה זו. הוא עצמו לא אכל "שרויה" (שיח-שרפי-קודש ברסלב, ב, עמ' יח. וראה עוד שם [ג, עמ' קכ]

שהיו שלא אכלו "שרויה", אך לא רצו להקפיד גם ב"משהו" מצה שנפל למרק).

המגיד [מקאזניץ] נהג, שפעם אחת בתוך חג-הפסח היה מטביל חתיכת מצה ברוטב רותח, ואמר שעושה זה למען להראות אשר "געבראקט" [=שרויה] אינו חלילה חמץ. ואמר, שהוא בקי בשיעור חליטה וסומך עליה (הגדת עבודת-ישראל עמ' רפג, בשם ס' שארית-ברוך).

הרה"ק הרי"מ מגור היה פעם בקאצק בימים האחרונים של חג-הפסח, והוזמן עם הרה"ק רמ"י מאיז'ביצא לקידוש אצל הרה"ק ר' דוד בן הרבי מקאצק. אחר הקידוש אכל הרה"ק רמ"י "קניידל" במקום סעודה, והגיש גם לפני הרה"ק רי"מ קניידל והפציר בו מאוד שיאכל גם-כן, ולא רצה לאכול. ואמר לו הרה"ק רמ"י: למה זה תחמיר יותר ממני? אני אוכל תמיד בפסח קניידלעך! והרה"ק רי"מ לא השיבו דבר, רק כעין שחוק קל עבר על פניו. פתאום הרגיש הרה"ק הנ"ל שחותך בשיניו איזה דבר קשה, וכאשר הוציא את המאכל מפיו ראה חצי חיטה שהיתה מונחת בתוך הקניידל. ואמר לרה"ק הרי"מ: יודע אני שזו מלאכה שלך שעשית לי! ואחר-כך אמר לו הרה"ק רמ"מ מקאצק, אין לך לדאוג כלל על זה, כי כוחו [של הרה"ק רי"מ] גדול מאוד, והוא יכול להמציא חיטה גם במאכל היותר נקי וכשר (על-פי ס' מאיר-עיני-הגולה, עמ' 73).

בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות סד), שלא אכל "שרויה" אפילו בזקנותו ואפילו במים קרים. ובהנהגות מהרי"א מזידיטשוב (אות קג), שלעת זקנותו פוררו "שמורה" לתוך יין ישן. על הרה"ק ר"י מנשכיז מסופר: לסוף ימיו היה מוכרח גם בכזית של אפיקומן לשרותו במים (כי לא היה יכול לאוכלו), וכזית ראשון היו ממרחין לו ביד; בסוף ימיו לא נהג חומרא ב"שרויה" (כי לא היה יכול ללעוס בשום אופן מצה שאינה שרויה), והיה רגיל ליתן מהשיריים אפילו למי שנזהר ב"שרויה", כי ממש כל האורחין היו נזהרים בזה (זכרון-טוב, עמ' 36. 57).

בשעת ה"סדר" היה הרה"ק רצ"ה מליסקא נותן לאמו את ה"זיתים" של המצה שתרככם לו במים פושרים, כי לא היה יכול ללעוס; מצה מבושלת לא אכל מעולם בימים הראשונים של פסח, ובסוף ימיו לא אכל מצה מבושלת אפילו באחרון-של-פסח (דרכי-הישר-והטוב, דף ל, א-ב).

כותב הרה"ח ר' יאשע שו"ב בספרו מנחת-יוסף (קונטרס-אחרון לט, כג):..ובדברי התשובה הנ"ל [רלב"ח סי' קכא] יש סעד למה ששמעתי בשם גאון וקדוש עליון מפורסם בדור שלפנינו, שהחמיר בענין מצה שרויה בפסח, וציוה להנסמכים על שולחן אחרים שלא יאכלו [אלא] רק הרוטב והבשר שנתבשל עם השרויה. שכמו זר נחשב לכאורה. ולפי הנ"ל ממקור נאמן יתהלכו, מתשובת מוהרל"ח הנ"ל (עיי"ש).