לו

סליחות

מי שאינם מתענים אינם אומרים את ה"סליחות" המיוחדות לבה"ב (ואיני יודע האם המתענים אומרים).

ה"סליחות" הללו נזכרות בשו"ע אדמו"ר (תצב, א), והן נדפסות בסידור תורה-אור.

המנהג הנפוץ הוא, שאומרים "סליחות" אלו גם אם אין מתענין (ראה לקוטי-מהרי"ח מד, א-ב מבאה"ט ומחציה"ש). בס' ויעש-אברהם (עמ' רצו), שאמרו הסליחות אף שלא היו עשרה מתענים. במנהגי-ספינקא (עמ' לה), שלא אמרו "סליחות" בה"ב - ונראה שגם לא התענו. בספרן-של-צדיקים (עמ' 76), שהרה"ק רי"מ מקאז'ניץ התענה ואמר "סליחות". וכך גם בס' ערכי-יהושע (אות קנז). במנהגי-קרלין, שזקני החסידים היו מתענין עד אחר חצות היום (ולא נזכרת אמירת ה"סליחות"). בשיח-שרפי-קודש ברסלב (ד, עמ' סד) שרובם נהגו להתענות חצי יום, אך הרבה צמו כל היום. ובפרט בשני בתרא, שאומרים בסליחות י"ג מידות, וקראו "ויחל". וראה עוד בדבר אמירת הסליחות כשאין מתענים, בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' קצה-קצו), וכתב שכך נוהגים גם בקרלין, בעלז, ויז'ניץ, טשרנוביל ואלעסק. ועוד שם (בעמ' קצב), שיש נוהגין לערוך "מי שברך" גם כשרוב הקהל אין מתענים. ומנהגנו, כנ"ל, שאין עורכים "מי שברך" כלל.