קסח

הקראת "הודו" וענייתו

[א]

"הודו לה'.. לעולם חסדו". גדול הבית מקריא: "הודו.. לעולם חסדו", וכל המסובין עונין אחריו: "הודו.. לעולם חסדו", "יאמר נא ישראל.."; הוא חוזר ואומר עמהם "הודו.. לעולם חסדו", ואחר-כך מקריא: "יאמר נא ישראל..", והם עונין אחריו: "הודו.. לעולם חסדו", "יאמרו נא בית אהרן..". וכן הלאה בפס' "יאמרו נא יראי ה'.." - ובכל פעם אחר "יאמרו נא.." אומרים "הודו.. לעולם חסדו". וכן ב"אנא ה' הושיעה נא" (פעמיים) וב"אנא ה' הצליחה נא" (פעמיים), מקריא הגדול והמסובין עונין אחריו (על-פי ס' המנהגים והגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

[ב]

בכמה וכמה שנים, בשעת אמירת ה"הלל", היה כ"ק אדמו"ר זי"ע מורה לנוכחים - שלא היו מסובים לסדר - שיענו גם הם אחר הקורא: "הודו גו' כי לעולם חסדו".. "אנא גו' הושיעה נא גו' הצליחה נא".

וראה בשו"ע אדמו"ר (תעט, ו-ז) אודות אמירת "הודו" ו"אנא" באופן של עונה אחר הקורא, ושם (תפח, ג) אודות ענייה זו עם הציבור.

ברשימה מליל הסדר דשנת תשי"ד נאמר, כשהגיעו ל"הלל הגדול" רמז הרבי לנוכחים שיאמרו גם-כן. ובלילה השני רמז שיאמרו גם במזמור "ה' זכרנו" (אך אין שום וודאות שהדברים נרשמו בדיוק).