טז

[א]

[אצל אדמו"ר מוהרש"ב], בלילה הראשון היו מתחילים את הסדר בערך בשעה 8. עד השעה 30.10 היו אומרים את ההגדה ומדברים בענייניה, ובשעה 11 כבר היה אאמו"ר [מוהרש"ב] מזרז לאכילת ה"כזית" של ה"מצה", ה"מרור" וה"כורך". אך הכל היה נעשה בשלוה ובמתינות.

בליל הסדר הראשון היו מקפידים לאכול את האפיקומן קודם חצות, משא"כ בסדר השני שלא הקפידו על זה. בליל הסדר השני לא היו מוגבלים כל-כך בזמן כפי שהיו בליל הסדר הראשון (לקוטי-דיבורים, עמ' 269-268)

[ב]

בסדרים, אאמו"ר [מוהרש"ב] היה נוהג לקצר בלילה הראשון, כדי לאכול את האפיקומן קודם חצות. אבל בלילה השני היה מאריך יותר: ההתחלה היתה לפני השעה 9, והיה גומר בשעה 4-3... היה מאריך בביאור ההגדה. אחר-כך היה הולך לבית-התפילה, משוחח שם, והיה חוזר לביתו באור היום (ס' השיחות תרצ"ו, עמ' 129. נעתק חלקו ללוח 'היום יום', עמ' מה)

[ג]

הנהגת הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זי"ע היתה, שבלילה הראשון של הפסח היו מהדרים - והקפידו לדייק - לאכול את האפיקומן לפני חצות הלילה, ואת אמירת ההגדה היו מסיימים שעה ומחצה אחר חצות הלילה. בלילה השני של הפסח היו מתחילים את הסדר בשעה 30.9; הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב] היה מאריך באמירת ההגדה בניגון המקובל, אומר ביאורים רבים מאוד בהגדה, ומספר סיפורים שונים.. בלילה השני היו אוכלים את האפיקומן אחר חצות (ס' השיחות תש"א, עמ' 94-93)

[ד]

כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע היה מבאר בהגדה: בלילה הראשון - בחצי השני, כדי שיהיה אכילת האפיקומן קודם חצות. וביותר בלילה השני. לא על-דרך פירוש ההגדה, כי אם עניינים עניינים.

הרבה פעמים בשייכות אל הדא"ח שדיבר. פעם (פסח [תר] נ"ז. קצת מסופקני. הכותב) דיבר ע"פ "ועברתי בארץ מצרים" משך שתי שעות ויותר. ביאר "מלאך" "שרף" "שליח" - יצירה בריאה אצילות, ועוד למעלה יותר, אחר הצמצום וקודם הצמצום וכו'. קרה שהפסיק וחשב, אבל לא אמר. ואחר-כך קרא אותי ואמר לי: את זה חשבתי, ורשום הדברים ('רשימות' אדמו"ר זי"ע, ממה ששמע מאדמו"ר מוהריי"צ בימי הפסח תרצ"ב בריגא)