יא

[א]

ביום הראשון של חג-הפסח שנת תש"י, הביע הרבי את פליאתו על אנ"ש והתמימים שלא באו לסדר שנערך בבית אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, ולא אכלו שם את ה"אפיקומן" שלהם. ואכן, בליל הסדר השני באו לשם רבים, והרבי ציוה שיתנו גם להם מרק מקערת-הכסף של אדמו"ר הזקן, כנהוג בסעודות אלו (ימי-בראשית, עמ' 130) [ב]

גם בשנים הבאות היו מניחים לאנ"ש ולתמימים להיות נוכחים בחדר, אך משנתרבו התלמידים וצר להם המקום - ועקב כך רבו הדחיפות וההמולה והופרע מהלך הסדר הראשון בשנת תשכ"ט - החליט כ"ק אדמו"ר זי"ע שלא יניחו עוד להכניסם. הודעה על כך נתפרסמה למחרת מטעם הנהלת הישיבה, בשם המזכירות. ¹

בליל הסדר השני, בשעת הסעודה, שאל הרש"ג את הרבי אם ניתנת הרשות להכניס את התלמידים מאה"ק שעומדים לחזור לשם אחר החג, הרבי הסכים והתלמידים נכנסו. שוב ביקש הרש"ג עבור התלמידים השלוחים שחזרו מאוסטרליא, והרבי הסכים שגם הם יכנסו. הם עדיין לא סיימו את עריכת הסדר שלהם, והרבי נתן לכל אחד מהם מהאפיקומן שלו, ציוה להושיבם ליד השולחן ושישתו שם גם את שתי הכוסות האחרונות (אודות נתינת האפיקומן אמר למחרת, שהשלוחים הם בכלל "בני ביתו").

בשיחתו בלילה השני של פסח הביא הרבי את דברי מוהריי"צ, שאצל מוהרש"ב לא היו נוכחים בשעת עריכת הסדר אלא המסובים המוזמנים בלבד, וכך היה גם אצל מוהריי"צ. ואמר הרבי שתמה היה על שאנ"ש לא יהיו נוכחים בשעת עריכת הסדרים, אע"פ שבשאר המועדים ניתן היה להם להיכנס לסעודות. עד שראה שדבר זה מפורש בהגדה של פסח: "עד שבאו תלמידיהם" - מוכח שלא היו מסובים לסדר עם רבותיהם. ולכן אל יפרשו את מניעת הכניסה כ"קפידא", אלא כהנהגה על-פי האמור בהגדה. עוד התבטא הרבי, שזהו אחד משני הדברים שהוא רצה להנהיג, ולא עלתה בידו ("און איך האב גיחאפט א שנעל" [="חטפתי סנוקרת"]) - הדבר השני הוא הכרזת פסוק הרש"י שעליו ידבר בשעת ההתוועדות, ואכמ"ל.

בשנת תש"ל הודיעו לתלמידי הישיבה שאל להם להיחפז בעריכת הסדר, מאחר ולא ניתנה רשות הכניסה לשולחנו של כ"ק אדמו"ר זי"ע. אעפ"כ המתינו בחורים מעטים ליד הדלת, והורשו להכנס. בפתיחת הדלת ל"שפוך חמתך" ניאות הרבי להכניס את כל הצובאים על הדלת. בליל הסדר השני ניתנה רשות הכניסה ל"קנים" (שבעת הבחורים המצטיינים בלימוד הנגלה, ושבעת המצטיינים בלימוד החסידות), ול"שפוך חמתך" שוב הוכנסו כל הממתינים בחוץ. אך בשנת תשל"א - אחר פטירת הרבנית אשת מוהריי"צ - שוב לא ערך כ"ק אדמו"ר זי"ע את הסדר בדירת חותנו, אלא בביתו, איש וביתו.

(לכאורה אינו מובן מדוע התייחס הרבי להנהגתו זו כ"חידוש" שלו, והרי מצינו לעיל שגם בשנים ה'ש"ת וה'תש"ה נאסף קהל רב מאנ"ש והתמימים לעריכת הסדרים בבית כ"ק חותנו אדמו"ר מוהריי"צ. ואפשר שהנהגה זו בדרך של קביעות היתה חידושו של כ"ק אדמו"ר זי"ע).

[ג]

בחצר ויז'ניץ הונהגה עריכת הסדר עם כל החסידים בימיו של ה"צמח צדיק" (הגדת ויז'ניץ, עמ' לז). בבויאן הקפידו שלא יהיו אורחים לפסח, לבד מאלו שבאו מארץ-ישראל. ופעם אחת היה יותר ממנין אורחים מארץ-ישראל (הגדת רוז'ין, עמ' קיג). הרה"ק ר' נחמן מברסלב נהג לשבת רק עם בני-ביתו (שיח-שרפי-קודש ברסלב, ב, עמ' קסט). בחצרות אחרות הורשו החסידים להכנס רק במחצית הסדר השניה (ערכי-יהושע, אות קלג), או לברכת-המזון (רזא-דעובדא, עמ' קכז. וגם הבנים הנשואים הורשו להכנס רק ל"שולחן עורך").