לח

יש נוהגין לשרוף את החמץ בערבה שחבטו אותה בהושענא-רבה, לפי שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת, נכון לעשות בה מצוה אחרת. ויש נוהגין לעשות היסק מערבות הלולב בפי התנור בשעת אפיית המצות (שו"ע אדמו"ר תמה, יב)

והנה כ"ק אדמו"ר זי"ע לא נהג לקחת עמו ולשמור את הערבה של הושענא-רבה, אך איני יודע מה עשה בערבות של הלולב. יש אומרים שהורה שאת הלולב יש לשרוף בביעור-חמץ (ראה: 'התקשרות', סג, עמ' 11) .

על שריפת לולב וערבות בביעור-חמץ, ראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רב), נטעי-גבריאל (א, עמ' קלז). וכן הוא בהגדת בעלז (עמ' יא - וגם פתילות החנוכה). בטשרנוביל שורפים הערבות בביעור-חמץ. ויש נוהגים להסיק בהן את התנור לאפיית המצות, כגון במנהגי-מהריי"ו (אות תרמב), רזא-דעובדא (עמ' צח).

בקונטרס המנהגים דקוידנוב (אות נג), שלא הטיל ערבה או הושענא לשריפת החמץ. בס' מאיר-החיים (עמ' קעד), על שריפת הסכך בביעור-חמץ.