לא

[א]

ר' אייזיל האמלער היה בכור, וכל שנה בערב-פסח היה עושה סיום על כל הש"ס (שיחת י"ט כסלו תשט"ז)

[ב]

כמדומה שהרה"ח רש"ז שניאורסאהן ע"ה (מלאדז') החזיק בדעת הנודע-ביהודה שלא להתיר לבכור לאכול בערב-פסח אפילו בסיום מסכת (מרשימות הרה"ח רמ"ז גרינגלאס שי') .

וראה בס' שיח-שרפי-קודש ברסלב (ד, עמ' עג), שרבים נהגו להתענות ולא לפטור בעשיית סיום. ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רנו-רנז), אודות המחמירים והמקילים.

[ג]

המנהג הפשוט הוא לעשות סיומים, ואף שהלימוד אינו בעיון כל-כך (על-פי שיחת ש"פ משפטים תשט"ז)

[ד]

ראה לעיל (אות כה), שאדמו"ר מוהרש"ב היה עושה סיום מסכת - אף שלא היה בכור.

בדבר תענית בכורות בערב-פסח שחל בשבת - ראה להלן. ובמנהגי הצדיקים מצינו, שבקאז'ניץ נהגו - על-פי המגיד מקאז'ניץ - להתענות רק עד חצות (ספרן-של-צדיקים, עמ' 77). ובבית זידיטשוב לא התענו הבכורים, שכן בעל ה"עטרת צבי" אמר שהמקור לתענית הוא מ"ש במס' סופרים שהבכורים מתענים בערב-פסח, ולדעתו טעות נפלה שם וצ"ל "מתענגים" ולא "מתענים" (ראה בקונטרס הוספות-מנהגים דזידיטשוב, אות סח).

מנהגו של הרה"ק רד"מ מטשורטקוב היה, שבניו ונכדיו עשו לפניו סיומי מסכתות כדי להיפטר מתענית בכורים (מעשי-אבות בהגדת רוז'ין, עמ' יד). ובס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' רנז), אודות בית צאנז, שינווא ובעלז שנהגו לעשות סיום עבור הבכורים.

הרה"ק ר' רפאל מברשיד היה רגיל להתענות בערב-פסח אע"פ שלא היה בכור, והוא ממורו הרה"ק ר"פ מקאריץ, מחמת שצריך קטנות קודם לגדלות (קובץ שפתי-צדיקים, ח, עמ' נח. ובהלכות שבהגדת ביאלא [עמ' 3] נאמר, שאנשי מעשה מתענין בערב-פסח כדי שיאכלו בלילה מצה לתיאבון, וכן מפני שבו כתב המן ספרים להשמיד כל היהודים [ובשו"ע אדמו"ר תע, ט: מי שהוא איסטניס כל כך שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה מצה לתיאבון, יש לו להתענות בערב-פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון בלילה לקיים מצות בערב תאכלו מצות לתיאבון]).