יב

אם בניסן דוקא

הנה לכמה אחרונים (או"ח סי' רכו) ניסן לאו דוקא, אבל יש-אומרים דדוקא הוא (שדי-חמד אסיפת-דינים מערכת ברכות ריש סעיף ב. ושם נסמן)

.

והנה אדמו"ר הזקן בלוח ברכות הנהנין (הראשון, [יב, כג]) כתב, ד [אם חוזר ורואה] אחר שלושים יברך בלא שם ומלכות (מוכח דניסן לאו דוקא), אבל בסדר ברכות-הנהנין (שבסידורו, פרק יג סעיף יד) השמיט זה.. יש לומר - דהשמיט מפני דבמשנה האחרונה סבירא ליה ד"בימי ניסן" כפשוטו - בדוקא - ואם-כן אין אומרים "לאחר שלושים". ואכמ"ל (ממכתב כ"ק אדמו"ר זי"ע, י"א ניסן תשכ"ה, נדפס בהוספות להגש"פ) .

בקצות-השלחן סי' סו (בדי-השלחן אות יח) ובלוח "כולל חב"ד" כתבו, דניסן לאו דוקא.

ובמנהגי החסידים: בבית-אהרן קרלין ובמנהגי-בעלז (עמ' לה), שבירכו בחודש ניסן. במנהגי-אליק (אות קלג) ובמנהגי-ספינקא (עמ' לב), שבירכו בימי חול-המועד דפסח. בבנין-שלמה (אות לו), שהאדמו"ר רא"י מסדיגורא דקדק לברך בניסן, ואעפ"כ בירך פעם באייר. בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות עה), שאם הפריחה היתה מתאחרת בירך בחודש אייר. במשמרת-שלום (לח, סוף ביאור אות ג), שכמה פעמים יצאו לברך ביום ל"ג בעומר; לא היו מדקדקים שיהא בימי ניסן, אלא שילבלבו האילנות כראוי. בלקוטי-מהרי"ח (ח"א קלג, א) הביא מס' מגיד-תעלומה למוהרצ"א מדינוב, שעל-פי הקבלה יש לברך רק בימי ניסן, אלא שהוא ניסן דתקופה (וכמ"ש בהגהות החתם-סופר לשו"ע שם שכך 'קיבלתי ממורי זצ"ל', וכן הוא בס' זכרון-יהודה למהר"ם א"ש), ועל-פי חשבון זה יכול חודש ניסן להימשך גם עד כ' באייר. וראה עוד בס' נטעי-גבריאל (א, עמ' לא. ג, עמ' קצט).