ע

"חזק חזק ונתחזק"

גם העולה לתורה אומר "חזק חזק ונתחזק" (ס' המנהגים. לוח 'היום יום' עמ' יב)

אמירת העולה לתורה "חזק חזק ונתחזק" - לא חשיב הפסק, כי הוא שייך לקריאת הסיום (ראה שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן סי' קסז סעיף ט) . וגם הוא - העולה - אומר, כי נוסחא שלנו היא "ונתחזק"... (אגרות-קודש אדמו"ר זי"ע, ד, עמ' יד)

והוא דלא כמ"ש בקצות-השולחן (סוף סי' פד ובדי-השולחן אות כב), שהעולה שותק ואינו אומר כלום. ובמכתבו הנ"ל מבאר רבינו: [א] מדוע אין אמירה זו חשובה הפסק (היות והיא שייכת לקריאה), [ב] מה משמעותה של אמירה זו, שעיקרה ברכת הקהל לעולה "חזק" (ועל זה מבאר, שאנו אומרים גם "ונתחזק", לכן זו גם ברכה לקהל. משא"כ בנוסח הקדום שאמרו רק "חזק", וזו ברכה לעולה בלבד).

בספרי המנהגים לא מצאתי למנהגנו חבר. אלא שבס' משנה-הלכות (ז, שו"ת סי' כב) כותב, שלכאורה כן הוא מנהג העולם. ומס' כנסת-הגדולה הביא שם, שהעולה משיב לקהל "חזקו ואמצו", ומוכח דלא חששו להפסק.