ד

[א]

בשנת תרנ"ה, בשבת הראשון שלאחר הפסח, קרא אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע את אדמו"ר [מוהריי"צ] שליט"א, ואמר לו אז "פרק" דארף מען לערנען אין א ווילנא-גמרא, שיש שם הרבה פירושים, וכל המרבה כו' [הרי זה משובח]. און דאס דארף ניט פארנעמן זמן רב [=לימוד ה"פרק" צריך להיות מתוך ש"ס ווילנא, שיש שם פירושים רבים, וכל המרבה כו'. ולימוד זה אינו צריך להמשך זמן רב] (מרשימות אחד הת' דאוטבוצק)

[ב]

סיפר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], שאביו - כ"ק אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע - קרא אותו פעם בשבת שאחר חג-הפסח, וציווהו ליקח גמרא מש"ס ווילנא ולומר בה פרקי-אבות. ניכר היה שכ"ק אדמו"ר [מוהריי"צ] לומד פרקי-אבות גם אחר שבועות, במשך כל הקיץ. ישנם מאמרים ד"ה "משה קיבל תורה מסיני" וד"ה "רבי אומר" - והם מהשבתות שאחר חג-השבועות (משיחת ש"פ שמיני תשי"ב)

[ג]

בשבתות הקיץ היה [כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב] לומד פרקי-אבות - לפעמים שתים ושלוש משניות - בשבת, ולכן נמשך אצלו כל הקיץ ('רשימות' אדמו"ר זי"ע [ה, עמ' 28], ממה שסיפר לו אדמו"ר מוהריי"צ בש"ק כ"ד ניסן תרצ"א בריגא. והנראה מזה לכאורה, שבגלל שמוהרש"ב למד בעיון ולא הספיק לגמור את הפרק כולו בשבת אחת, לכן נמשכה אמירת ששת הפרקים במשך כל הקיץ).

[ד]

נכנסתי פעם לכ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ] בש"ק הראשון מהשבתות שבין פסח לעצרת, לאחר מנחה, ואמר לי: עכשיו צריכים ליקח גמרא מש"ס וילנא וללמוד פרקי-אבות (כשהעירותי שהלימוד בגמרא מש"ס וילנא יקח זמן רב, נענה כ"ק מו"ח אדמו"ר והוסיף): אמירה או לימוד ("געזאגט אדער געלערנט"), אבל לא באריכות. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א): עכשיו צריכים לומר או ללמוד פרקי-אבות (שיחת ש"פ אחרי תשי"א. תורת-מנחם, ג, עמ' 62)

[ד]

ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר [מוהריי"צ], אשר מזמן לזמן יאמר פרקי-אבות ללא אריכות זמן כו', ואכן ראו בפועל את הנהגתו באמירת פרקי-אבות ברבים וכו' (משיחת ש"פ בלק תשד"מ. ס' ההתוועדויות, עמ' 2113)

[ה]

כדאי ונכון ביותר, שכל אחד ואחד יקבל על עצמו, שנוסף על אמירת פרקי-אבות בכל שבת משבתות הקיץ, יוסיף וילמד בעיון משנה אחת (לכל הפחות) עם הפירושים של מפרשי המשנה, כל חד לפום שיעורא דיליה (ס' השיחות תנש"א, ב, עמ' 597)

[ו]

אע"פ שבתורה-שבעל-פה צריך להיות לימוד והבנה דוקא, בכל זאת נראה בפועל בהנהגת הרוב שהדבר נעשה באופן של "אמירה" בלבד ולא כל-כך בגדר של לימוד, והוא מפני שאמירה זו היא בהמשך לתפילת המנחה, שתפילה אינה לימוד. אך היות ובכל-זאת בתורה-שבעל-פה עסקינן, מה טוב שילמדו לפחות משנה אחת בדרך עיון (על-פי ס' השיחות תנש"א, ב, עמ' 664)